מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הֶחָבִית

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

אָדָם אֶחָד שָׁאַל חָבִית

לִשְׁנֵי יָמִים מֵאֵת יְדִיד.

מִי, רַבּוֹתַי, אֵינוֹ יוֹדֵעַ:

טוֹבָה לְרֵעַ –

חוֹבָה קְדוֹשָׁה!

אָמְנָם, אִם הַדָּבָר נוֹגֵעַ לְמַטְבֵּעַ,

נִדְחֵית חוֹבָה זוֹ בְּלִי בּוּשָׁה;

אֲבָל חָבִית – בְּבַקָּשָׁה!

וְהֶחָבִית חָזְרָה – וְשׁוּב מִלְּאוּהָ מַיִם.

אַךְ נִתְגַּלְתָה צָרָה: בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹמַיִם

אוֹתוֹ בַּרְנַשׁ

הֶחְזִיק בָּהּ יַי"שׁ;

וְהִיא כָּל־כָּךְ סָפְגָה אֶת חֲרִיפוּת הַיַּיִן,

שֶׁגַּם בְּהִתְרוֹקְנָהּ, רֵיחוֹ נָדַף עֲדַיִן.

אִם צוּף יֻתַּן בָּהּ, לְמָשָׁל,

אוֹ הַשֵּׁכָר הַמְבֻשָּׁל,

אוֹ שִׁמּוּרִים לְמַאֲכָל, –

מִכֹּל רֵיחוֹ שֶׁל יַיִן יַעַל.

כִּמְעַט שָׁנָה טָרַח בַּחֲבִיתוֹ הַבַּעַל:

גַּם יִשְׁטְפֶנָּה בְּרוֹתְחִין,

גַּם יְאַוְרֵר אוֹתָהּ כַּדִּין:

אַךְ בִּרְאוֹתוֹ סוֹף־סוֹף, כִּי הוּא לַשָּׁוְא טוֹרֵחַ,

הִשְׁלִיךְ אֶת הֶחָבִית בְּשֶׁל אוֹתוֹ הָרֵיחַ.

אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה צָרִיךְ

לִזְכּוֹר כָּל אָב וְכָל מַדְרִיךְ:

אִם לֵב־צָעִיר יִסְפּוֹג רַק פַּעַם

תּוֹרַת־כָּזָב מְסֻכָּנָה –

שׁוּב לְרֵיחָהּ אֵין תַּקָּנָה:

אוֹתוֹ הָרֵיחַ וְהַטַּעַם

לֹא יִתְנַדְּפוּ עֲדֵי זִקְנָה.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

הנדיב

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

אתם שואלים אותי, מדוע העתקתי את מושבי לוארשה, הנני להגיד לכם דבר ברור: אנוכי ברחתי מפני העניים.

ואל תאמרו לי כי כילי אני, עכברא דשכיב אדינרי. מאה שקל אצלי הם כעפרא דארעא! אבל העניים כבר נתקעו כעצם בגרוני, לא לבלוע ולא להקיא. ומה אעשׂה אם אסטניס אנוכי, בעל נפש יפה, ולא אוכל נשׂוא את העניוּת עם פניה השחורים, עיניה הכלות וניד כתפיה הכחושות?

ואם תשאלוני: מאין לי הנפש היפה הזאת? ועניתי לכם: חי אני, לא אדע! אומרים “ברא כרעֵיה דאבוה” …שקר! לא מניה ולא מביה, ולא מקצתיה! אבי ז"ל היה אביון שבאביונים, שמש בעיר קטנה ככף איש, בעד פת לחם יבש היה מרמס לרגל הרב ודייניו, בעלי-הבתים ומשרתיהם, כל החייטים והסנדלרים, פועליהם, נשיהם וטפם. שני אחים יש לי, הם חיים בעזרת השם, אבל – חשובים הם כמתים, רחמנא ליצלן! האחד גר בבריסק דליטא הוא “נשׂרף”, ובא עד ככר לחם, והשני נע ונד תמיד ופושט יד להשׂיא את בנותיו זו אחר זו, כמדומה לי, שיש לו עוד שש בנות בוגרות, ואם אספור את כל העניים במשפחתי, הלא תלא לשוני …אם אפתח להם חור קטן, סדק צר בביתי, ויפלו עלי כארבה, ויבוקקוני, ויציגוני ככלי ריק, ונפשם לא תמלא …כי העניים צרורות נקובים הם, צרורות נקובים!

ואני בעצמי, כמה תאמרו, היה לי אחרי החתונה? חי נפשי – ארבע מאות זהובים פוילי“ש! מעצמו מובן שאבי ז”ל, השמש, לא נתן לי אף אגורה אחת; ירושת אמי – חורבה של עץ – נמכרה להוצאות החתונה, מתנות ומלבושים …אך “עילוי” הייתי אז, ובעד תורתי בתוך מעי הבטיח חותני שמונה מאות זהובים פוילי"ש, וַיסלק החצי ובעד השאר נתן לאשתי שטר-חצי-זכר. רואים אתם, רבותי, כי עליתי, בעזרת השם, מן האשפה.

ומאין לי איפוא הנפש היפה? אולי תדעו אתם!

אבל אם אתם לא תוכלו להבין את ההכרח לברוח מפני העניים, לא אתפלא; אתם אינכם יודעים את החיים בערים הקטנות! שם בעל-הבית דר בפרהסיא, כבתוך פנס של זכוכית, כברחוב, תחת כפת הרקיע! בחלונות אין וילון, לדלתות אין מנעול, בפתח אין פעמון, אין שלשלת! – ביתו של אדם הוא רשות הרבים, וכל החפץ בא ופוסע על ראשו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.