כָּל הַקַּיִץ שָׁר וָרָן
בְּשִׂמְחָה חַרְגּוֹל רַקְדָּן;
וּפִתְאֹם פָּנָה לוֹ עֹרֶף
תּוֹר־הַגִּיל – וּבָא הַחֹרֶף.
נוֹי־שָׂדוֹת נָגוֹז וָפָג.
נִגְמְרוּ יְמֵי־הֶחָג,
כַּאֲשֶׁר כָּל עֵץ וָשִׂיחַ
גַּג וָאֹכֶל לוֹ הִבְטִיחַ.
תּוֹר רָעָב וּמְצוּקָה
מִתְקָרֵב עִם קֹר וָשֶׁלֶג.
כְּבָר לֹא שָׁר הוּא, מְדֻכָּא,
כִּי הַבֶּטֶן הָרֵיקָה –
בְּרִנָּה לָהּ אֵין כָּל חֵלֶק.
בְּצָרָה כָּל־כַּךְ גְּדוֹלָה
הוּא זוֹחֵל אֶל נְמָלָה:
"רַחֲמִי עָלַי וּתְנִי לִי
מַחֲסֶה עַד הָאָבִיב!
חַמְּמִי וְהַאֲכִילִי
עַד חֲזֹר יְמֵי־הַזִּיו!"
– "זֶה מוּזָר לִי, דּוֹד חָבִיב!
אֵיךְ קָפַץ עָלֶיךָ עֹנִי?
הֶעָמַלְתָּ, דּוֹד, כָּמוֹנִי?"
– "הוֹי, בַּת־חֶמֶד, מָה עִמָּךְ?
כְּלוּם הָיָה לִי פְּנַאי לְכָךְ?
עַל דִּשְׁאֵנוּ, רַךְ כַּצֶּמֶר,
לֹא פָּסַק מִשְׂחָק וָזֶמֶר.
אֵיךְ יָכֹלְתִּי לַעֲבוֹד?"
– “וְאִם כֵּן,…”
– "הֲרֵי אָמַרְתִּי:
כָּל יְמֵי הַקַּיִץ שַׁרְתִּי".
– "שַׁרְתָּ, דּוֹד? יָפֶה מְאֹד!
צֵא עַתָּה אֵפוֹא לִרְקוֹד!"