“לְאָן זֶה רוֹץ תָּרוּץ? מִמִּי, דּוֹדִי, תִּבְרָחָה?” –
שָׁאַל מַרְמִיט מִפִּי שׁוּעָל.
– "אוֹי, אַל תִּשְׁאַל: נָפַלְתִּי, אַחָא,
קָרְבַָּן לְשֶׁקֶר מְנֻוָּל
וְנִתְחַיַּבְתִּי, בַּתִּסְבֹּכֶת,
חוֹבַת־גָּלוּת עַל חֵטְא שֶׁל שֹׁחַד.
שָׁמַעְתָּ, בְּוַדַּאי: מִנּוּ אוֹתִי לִהְיוֹת
שׁוֹפֵט־שָׁלוֹם בְּלוּל־עוֹפוֹת.
בִּמְלֶאכֶת־קֹדֶשׁ זוֹ פֵּרַכְתִּי גוּף וָמֹחַ,
הִדַּרְתִּי אֶת עַצְמִי מֵאֹכֶל וּמָנוֹחַ,
לֵילוֹת עָשִׂיתִי כַּיָּמִים –
וּרְאֵה: בִּשְׂכַר כָּל זֶה – אוֹתִי מַאֲשִׁימִים!
וְהַסִּבָּה? – דִבָּה! אֱמֹר, הֲיֵשׁ אֲפִילוּ
צַדִּיק אֶחָד בַּדּוֹר, עָלָיו לֹא יַעֲלִילוּ?
אֲנִי – וְשֹׁחַד! אֱלֹהִים!
הֲיֵשׁ עוֹד שֶׁקֶר כֹּה מַדְהִים?
אֲנִי אֶמְעַל? הַאֶשְׁתַּגֵּעַ?
אֱמֹר בְּעַצְמְךָ, הָעֶד־נָא בְּטוּבְךָ,
הַאִם אַתָּה עָלַי יוֹדֵעַ
דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה?"
– "חָלִילָה! וְאוּלָם רַבּוֹת רָאִיתִי, רֵעַ,
כִּי יֵשׁ נוֹצוֹת עַל פַּרְצוּפְךָ".
יֵשׁ וְנוֹשֵׂא־מִשְׂרָה יַשְׁמִיעַ אֲנָחָה
כְּאִישׁ, אֲשֶׁר כִּיסוֹ שָׁכַח צוּרַת מַטְבֵּעַ,
וּבֶאֱמֶת כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ
שֶׁאֵין לוֹ הוֹן: לֹא בִּירֻשָּׁה,
לֹא מִנְּדֻנְיָה שֶׁל הָאִשָּׁה;
וּשְׂכַר פָּקִיד – עִנְיָן יָגֵעַ.
וּבְכֵן, אֶבְיוֹן וָרָשׁ – וּרְאֵה לְפֶתַע נֵס:
הִנֵּה רָכַשׁ מִגְרָשׁ, הִנֵּה קָנָה פַּרְדֵּס.
אָמְנָם, עַל־פִּי מִשְׁפָּט מְאוּמָה לֹא תּוֹכִיחַ,
אַךְ סְפֹר־נָא, מַה יּוֹצִיא – וּמְנֵה־נָא, מַה יַּרְוִיחַ…
אֵיךְ לֹא תַּגִּיד עָלָיו אֵפוֹא,
כִּי יֵשׁ נוֹצוֹת עַל פַּרְצוּפוֹ?