יצירתו היא מאשיותיה של הספרות העברית החדשה, יצירה, שחותמה אמת, אור ויופי. כמה וכמה לבושים לה: סיפור ושירה, הגות וליריקה, בקורת והערכה, עריכה ותרגום, וכל הלבושים מעוטרים עטרת אמנות ואמונים.
נרחב כר יצירתו. ברש ינק מן ההויה הישראלית בגולה, וגילה בה על פי דרכו את יהודיה הקרקעיים, הדשנים, שהם הכוח המעמיד גם בתפוצות, כשם שתיאר בצדם את טיפוסי הגויים, אשר בין סערה לסערה היו יושבים שבת־יחד ומהפכים בחררה אחת. במכחול שופע אהבה והומור צייר דמויות יהודים עממיים באשר הם, אך בחזון רוחו ראה והראה את ארעיותם בתוך קביעותם ואת הסכנה בתוך בטחונם. במשך שלושים וחמש שנות חייו בארץ־ישראל כבש כיבושי־נושא וכיבושי־תוכן רבים. הוא נעשה שותף במעשה בראשית של תקומתנו, ויריעות יצירתו נתרחבו ונתגוונו. בהיר־עין וצלול־ארשת התהלך בארצנו, הנתונה לקצב של בנייה והמחדשת את נעוריה, והתבונן בארחם ורבעם של ה“גננים”, וסיפר כיצד “איש וביתו נמחו” ומה שאירע “מאחורי בריח הים”, ושר על “החלוץ הראשון” ועל “אדמת חול וחומר”, ונתן ניב לשאיפת האומה ולניצני החיים החדשים.
רגשי יקר מיוחדים רוחשת לבעל־היובל הבמה הזאת, אשר מעליה פרסם דברי יצירה מראשית עליתו ארצה ופקד אותה לטובה כל הימים.
ביום הולדתו הששים אנו מברכים אותו בחיים ארוכים ועשירי יצירה, ויוסיף להעניק לנו מתנובות רוחו הגדולה, שיש בהן מן היסוד שבתפארת.
-
נדפס ב“הפועל הצעיר”, כרך י“ב, גליון 23, י”ד באדר תש"ט, 1949. ↩