בְּחַטְּטוֹ בְּתֵל שֶׁל זֶבֶל,
הַתַּרְנְגֹל מָצָא פְּנִינָה.
“מַה תּוֹעַלְתָּהּ?” – אוֹמֵר הוּא בְּטִינָה:
"אָכֵן, הִנָּהּ
אַךְ רִיק וָהֶבֶל.
הַאֵין זוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה כָּל־כַּךְ לְהוֹקִירָהּ?
לֹא, חֵי נַפְשִׁי, יִיקַר לִי שִׁבְעָתַיִם
גַּרְגֵּר פָּשׁוּט שֶׁל שְׂעוֹרָה:
אֵין הוּא כָּל־כָּךְ יְפֵה־צוּרָה,
אַךְ יֵשׁ בּוֹ מֶמֶשׁ לַמֵּעַיִם.
הַבּוּר פּוֹסֵק בְּרֹב פַּשְׁטוּת:
כָּל מַה שֶּׁלֹּא יָבִין – אֵינֶנּוּ אֶלָּא שְׁטוּת.