“שָׁלוֹם, שְׁכֶנְתִּי, שָׁלוֹם: אֲנִי אֶתְכֶם עוֹזֵב” –

לַקּוּקִיָּה אָמַר הַזְּאֵב:

"לַשָּׁוְא חָלַמְתִּי כָּאן עַל מְנוּחָה וָשֶׁלֶו.

כְּלָבִים וּבְנֵי־אָדָם אוֹרְבִים פֹּה לְנַפְשִׁי;

שׂוֹנְאֵי חִנָּם רַבִּים מִשַּׂעֲרוֹת־רֹאשִׁי.

הָהּ, פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב".

– "וּלְאָן תֵּלֵךְ? אֵי עַם חָסוּד

שֶׁבְּצִלּוֹ תִּמְצָא חָסוּת?"

– "הוֹלֵךְ אֲנִי, שְׁכֶנְתִּי, לְאֶרֶץ מְפֹאֶרֶת,

לְאֶרֶץ־חֲמוּדוֹת, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ:

יָשָׁר לְיַעֲרוֹת אַרְקַדְיָה מְאֻשֶּׁרֶת.

אָכֵן, גַּן־עֵדֶן שָׁם מַמָּשׁ!

שָׁם לֹא יֵדְעוּ מִלְחֶמֶת־רֶצַח;

כָּל אִישׁ – טוֹב־לֵב וְרַךְ כַּשֶּׂה,

וְלַחַלָּשׁ לֹא יֵעָשֶׂה,

חַס וְשָׁלוֹם, שׁוּם רַע לָנֶצַח:

כָּל חַי לוֹ – רֵעַ נֶאֱהָב.

קִצּוּר־דָּבָר, שָׁם תּוֹר־זָהָב.

אֲפִילו הַכְּלָבִים לַכֹּל יִתְּנוּ מָנוֹחַ:

לֹא רַק שֶׁלֹּא יִשְּׁכוּ – אַף לֹא יֵדְעוּ לִנְבּוֹחַ.

הֶאָח! אֶחְיֶה שָׁם בְּשַׁלְוָה,

בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה,

וְלֹא אֶהְיֶה שָׁרוּי בְּרַעַד

כִּבְזֹאת הָאָרֶץ הַפּוֹשַׁעַת".

– “וּבְכֵן, בְּרָכָה מִקֶּרֶב־לֵב!” –

עָנְתָה הַקּוּקִיָּה לַזְּאֵב:

"תִּצְלַח־נָא דַרְכְּךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵכָה!

וּמָה, אַגַּב, בִּדְבַר… שִׁנֶּיךָ?

הֲכָאן תַּשְׁאִיר אוֹתָן, שָׁכֵן,

אוֹ לְאַרְקַדְיָה תִּקָּחֵן?"

– “מָה? לְהַשְׁאִיר שִׁנַּי? חַס וְחָלִילָה! לָמָּה?”

– “וּבְכֵן תִּזְכּוֹר דְּבָרַי: עוֹרְךָ יֻפְשַׁט גַּם שָׁמָּה”.

מַה שֶּׁהָאִישׁ יוֹתֵר מָשְׁחָת,

יוֹתֵר יִקְבּוֹל עַל הַזּוּלָת.

בַּכֹּל יִרְאֶה עַוְלָה וָפֶגַע,

כָּּל אִישׁ וָאִישׁ – רָשָׁע בְּפִיו;

וְהוּא עַצְמוֹ – לִחְיוֹת בְּלִי רִיב

אֵינוֹ יָכוֹל אֲפִילו רֶגַע.