מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַשַּׂק

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

בִּקְצֵה פְּרוֹזְדוֹר, עַל הַרִצְפָּה,

הָיָה שָׁטוּחַ לָרַגְלַיִם

שַׂק רֵיק, שְׂבַע רֶפֶשׁ וְחֶרְפָּה:

אַף קְטֹן־הַמְשָׁרְתִים נִגֵּב בּוֹ נַעֲלַיִם.

אַךְ יוֹם אֶחָד עָלָה

שַׂקֵּנוּ לִגְדֻלָּה:

מָלֵא דִינְרֵי־זָהָב, הֻכְנַס פִּתְאֹם אַרְגָּזָה.

וּבַעַל־הָאוֹצָר

שְׁמָרוֹ מִכָּל מִשְׁמָר;

יָדוֹ הַחֲבִיבָה מִלְּטוֹף אוֹתוֹ לֹא זָזָה

וְאַף גָּרֵשׁ גֵּרְשָׁה כָּל זְבוּב

מִשַּׂק־הַכֶּסֶף הָאָהוּב.

גַּם שֵׁם יָצָא לַשַּׂק. כָּל יַקִּירֵי הַקֶּרֶת –

צוּרַת הַשַּׂק לָהֶם מֻכֶּרֶת.

כָּל פַּעַם שֶׁיְדִיד נִכְנָס אֶל בְּעָלָיו,

יָסֵבּוּ שִׂיחָתָם עָלָיו וְרַק עָלָיו.

וְכַאֲשֶׁר הַשַּׂק פָּתוּחַ,

עֵינֵי הַמְּבַקְּרִים קוֹרְנוֹת מִנַּחַת־רוּחַ;

וְהַזּוֹכֶה לִקְרוֹב אֶל דֹּפֶן הַקֻּפָּה

יִטְפַּח עַל גַּב הַשַּׂק טְפִיחוֹת שֶׁל חֲנֻפָּה.

כְּשֶׁרָאָה הַשַּׂק שֶׁלֹּא דָבָר אַפְסִי הוּא,

נִכְנַס בּוֹ יֵצֶר רוּם־הַלֵּב;

הוּא הִתְגָּאָה וְהִתְרַבְרֵב –

וּלְבַסּוֹף פָּתַח אֶת פִּיהוּ.

הוּא מְחַוֶּה דֵעוֹת, פּוֹסֵק בַּחֲשִׁיבוּת;

הוּא מְבַקֵּר כָּל פְּרָט וָפֶרֶט:

זֶה כְּסִיל, זוֹ – שְׁטוּת,

וְזוֹ – טָעוּת,

וְזֶה לֹא כָּךְ: צָרִיךְ אַחֶרֶת.

וְהַשּׁוֹמְעִים שּׁוֹתִים1 דְּבָרָיו בְּצִמָּאוֹן,

כְּלֶקַח רַב־חָכְמָה הַבָּא מִפִּי גָּאוֹן.

אָמְנָם, דְּבָרָיו הֵם שְׁטוּת וָהֶבֶל:

אַךְ זֶהוּ טֶבַע הַבְּרִיּוֹת:

כָּל שַׂק־מָמוֹן דּוֹבֵר־שְׁטֻיּוֹת –

הוּא פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת,

וּצְלִיל קוֹלוֹ – כִּצְלִיל הַנֵּבֶל.

אַךְ עַד מָתַי חִלְּקוּ לַשַּׂק כָּבוֹד כֹּה רַב?

עַד הִתְרוֹקְנוֹ מִדִּינָרָיו!

וְאַחַר־כָּךְ הֻשְׁלַךְ לַזֶּבֶל…

אֵין בִּמְשָׁלֵנוּ שׁוּם רָצוֹן

לִגְרוֹם לְמִישֶׁהוּ עֶלְבּוֹן.

אַךְ הִסְתַּכְּלוּ־נָא, הִסְתַּכֵּלוּ,

מַה מְּרֻבִּים שַׂקִּים כָּאֵלוּ,

שֶׁבִּנְכָלִים אוֹ בִּקְלָפִים,

זָכוּ לִצְבּוֹר מָמוֹן שֶׁל קֹרַח –

וְגַם לַחְדּוֹר בְּזֶה הָאֹרַח

לִקְהַל רוֹזְנִים וְאַלּוּפִים.

הֵם בִּטְרַקְלִין הָדוּר יוֹשְׁבִים עַתָּה לָבֶטַח

עִם גְּרַף, שֶׁלְּפָנִים לֹא הִכְנִיסָם לַפֶּתַח,

וּמְשַׂחֲקִים עִמּוֹ “בּוֹסְטוֹן”.

דָּבָר גָּדוֹל הוּא מִילִיּוֹן!

אַךְ, יְדִידַי, אַל תִּתְגָּאוּ־נָא!

הַאֲפָרֵשׁ רִמְזִי הַדַּק?

אִם רַק תִּטּוֹשׁ אֶתְכֶם פוֹרְטוּנָה

וְהָאַרְנָק

פִּתְאֹם יוּרַק –

יִהְיֶה סוֹפְכֶם כְּסוֹף הַשַּׂק.


  1. “שּׁוֹתִים” – הדגש באות ש‘ במקור המודפס. צ"ל: שׁוֹתִים. הע’ פב"י.  ↩

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

אגרות למשה קלמנסון

מאת דוד פרישמן (מכתבים)

[משה קלמנסון – מחבר הספרים “ענות עני” ו“עשרה מאמרות לשאלת החנוך”, שפרישמאן מזכיר אותו פעמים אחדות במכתביו אל וויסברג, היה טפּוס אוריגינאלי במקצת. הוא התוודע לפרישמאן על-ידי וויסברג, באותם הימים שוויסברג היה נמצא בריב עם יהל“ל, והשתדל להטות את “משכילי” קיוב לצדו ולחרחר ריב ביניהם ובין יהל”ל. על-פּי השפּעת וויסברג כתב קלמנסון מאמר גדול, – הוא המאמר “בינות לגלגל” הנזכר במכתב השני – נגד מאמרו של יהל“ל “גלגל החוזר” שנדפּס ב”השחר“, אשר בו נגע יהל”ל בכבוד וויסברג. את המאמר שלח קלמנסון בראשונה ל“העברי”, אבל כפי הנראה קצה נפש עורך “העברי” בכל הפּולמוס הזה, והשיב את המאמר בחזרה. באמצעות וויסברג שלח קלמנסון לפרישמאן את ספרו “ענות עני” יחד עם המאמר, בתקווה כי פרישמאן, שישב אז בווארשה והיה סמוך לבתי-המערכת של העתונים העברים, ימצא מקום למאמרו זה. אך גם סוקולוב וגם סלונימסקי לא נאותו לקבלו לתוך עתוניהם, אם מפּני אריכות המאמר או מפּני שלא חפצו לפגוע ביהל“ל. האחרון השתמט גם להדפיס אותו בהוספה ל”הצפירה" על חשבון קלמנסוןדבר רגיל בימים ההם, שהסופרים ישלמו מחיר הדפּסת מאמריהם.

את המכתבים האלה הדפּיס אביגדור המאירי ב“דואַר היום”. המכתב השני נדפּס, בשנוים קלים אחדים, גם ב“כתובים” (גליון ג') על-ידי ב. דינאבורג. אָנכי בחרתי את זה שנדפּס על-ידי המאירי, שנראה בעיני יותר מדויק. אגב – דינאבורג טעה טעות גדולה בחפצו להוכיח כי המכתב נשלח לווייסברג. לבד מה שהמאירי כתב בפירוש כי המכתבים נשלחו לקלמנסון (המכתבים נמסרו לידו מאת בנו, אלחנן קלמנסון) ואל המכתב הוסיף גם הערה בשם דינאבורג, הנה תוכן המכתב מעיד כי לא נכתב אל וויסברג. וויסברג לא היה זקוק כלל לדפוק “לחנם על דלתות העתונות”, כמו שיאמר דינאבורג, ולהתחנן שיקבלו את מאמריו. אדרבה, שערי העתונים היו תמיד פּתוחים לפניו והעורכים היו משכימים לפתחו. גם סמולנסקין, שבקר קשה את ספרו “שבר גאון וגאון ושברו”, הקציע לו פעמים אחדות מקום להשיב על בקרתו ועל מאמרו של יהל"ל].

לה

אָדון נכבּד!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.