אִם תְּגַלֶּה גְנֵבָה אוֹ מַעַל

וְלֹא תִּתְפּוֹס אֶת הַבְּלִיַּעַל,

נָא הִזָּהֵר מֵהַעֲנִישׁ

בְּלִי אַבְחָנָה כָּל אִישׁ וָאִישׁ.

בָּזֶה אֶת עַצְמְךָ מִמַּעַל לֹא תַּבְטִיחַ,

וְרַק כָּל אִישׁ יָשָׁר מִשֵּׁרוּתְךָ תַּבְרִיחַ,

וּמִצָּרָה קְטַנָּה – צָרָה גְדוֹלָה תַּצְמִיחַ.

סוֹחֵר אָגַר מָזוֹן בְּמַחְסָנִים גְּדוֹלִים;

וּכְדֵי לִשְׁלוֹל אֶת הַיְכֹלֶת

מֵעַכְבָּרִים לִזְלוֹל מַכֹּלֶת,

יִסֵּד מִשְׁטֶרֶת חֲתוּלִים.

עַתָּה מֵעַכְבָּרִים מֻבְטָח אוֹתוֹ רַב־סַחַר:

שׁוֹמְרָיו – עַל הַמִּשְׁמָר מִשַּׁחַר וְעַד שַׁחַר.

אַךְ שׁוּב צָמְחָה צָרָה: פִּתְאֹם בְּמַחְסָנָיו

בֵּין הַשּׁוֹמְרִים עַצְמָם נִגְלוּ עִקְּבוֹת גַּנָּב.

אָכֵן, מִי לֹא יֵדַע, כִּי גַּם חָתוּל־מַשְׁגִּיחַ,

כָּמוֹנוּ בְּדִיּוּק, נִפְתֶּה לְשֵׁד מַדִּיחַ.

אַךְ תַּחַת לְרַגֵּל אוֹתוֹ שׁוֹמֵר־רַמַּאי

וְלַעֲנוֹשׁ חַיָּב מִבְּלִי עֲנוֹשׁ זַכַּאי,

פָּסַק הָאִישׁ קְצָרוֹת: מַלְקוֹת לַכֹּל – וְדַי!

בִּשְׁמוֹעַ הַשּׁוֹמְרִים פְּסַק־דִּין כָּל־כָּךְ פִקֵּחַ,

מִיָּד בָּרְחוּ כֻּלָּם יַחְדָּו:

גַּם הַזַּכַּאי, גַּם הַחַיָּב.

מוּבָן, לָעַכְבָּרִים הָיָה זֶה חַג שָׂמֵחַ:

מִשֶּׁנּוֹתַר הָאִישׁ גַּם בְּלֹא חָתוּל אֶחָד,

פָּקְדוּ הָעַכְבָּרִים אֶת מַחְסָנָיו כָּל לַיְלָה:

וְלֹא הוֹתִירוּ מִן הַמְּלַאי לוֹ

אֶלָּא שַׂקִּים רֵיקִים בִּלְבָד.