מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַגַּנָּן וְהַפִּילוֹסוֹף

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

גַּנָּן בִּימֵי־אָבִיב עָדַר כָּל־כָּךְ בְּמֶרֶץ

כְּאִלּו זְהַב אוֹצָר לַחְפּוֹר קִוָּה מֵאֶרֶץ:

חָרוּץ הָיָה אוֹתוֹ גַּנָּן,

בָּרִיא, חָסֹן וְרַעֲנָן.

סָמוּךְ לַחֲצֵרוֹ יָשַׁב בְּאֹרַח־קֶבַע

מִין פִּילוֹסוֹף־דַּבְּרָן, מֵחֲסִידֵי הַטֶּבַע,

שֶׁלִּדְבָרָיו, חָבַב מְאֹד

אֶת הַגַּנִּים וְהַגִּנּוֹת.

הוּא רַק מִתּוֹךְ סְפָרִים הִכִּיר אֶת הַמִּקְצוֹעַ,

אוּלָם הֶחְלִיט גַּם כֵּן יַרְקוֹת־גִּנָּה לִזְרוֹעַ.

לוֹעֵג הוּא לִשְׁכֵנוֹ עֲמוּס הָעֲבוֹדָה:

"עֲמֹל, שָׁכֵן, עֲמֹל וּשְׁפֹךְ זֵעָה כַּמַּיִם –

וְאָנֹכִי בִּזְכוּת מַדָּע

תָּמִיד אַשִּׂיג כִּפְלֵי־כִּפְלַיִם.

מוּל גִּנָּתִי הַהֲדוּרָה

תִּהְיֶה שֶׁלְּךָ – שְׁמָמָה גְמוּרָה.

מוּזָר שֶׁמִּנְּכָסִים עֲדַיִן לֹא יָרַדְתָּ.

הֵן שׁוּם הִלְכוֹת מַדָּע, נִדְמֶה לִי, לֹא לָמַדְתָּ?"

– “נָכוֹן” – עָנָה הָאִישׁ – "לָזֹאת חָסַרְתִּי פְּנַאי;

כָּל תּוֹרָתִי כֻּלָּהּ – מִרְצִי וּשְׁתֵּי יָדַי.

אַךְ גַּם בָּהֶם לַחְמִי, תּוֹדָה לָאֵל, אַרְוִיחַ".

– "אֵיךְ, בּוּר, תָּעֵז דְּבָרִים שֶׁל גְּנַאי

כְּלַפֵּי הַדַּעַת לְהָטִיחַ?"

– "חַס וְחָלִילָה, לֹא וָלֹא!

אַל תְּסַלֵּף דְּבָרַי הַפַּעַם:

אִם תְּחַדֵּשׁ חִדּוּשׁ שֶׁל טַעַם,

מוּכָן הִנְּנִי לְקַבְּלוֹ".

– “טוֹב, טוֹב, בְּבוֹא הַזְּמַן תִּלְמַד מִמֶּנִי פֶּרֶק…”

– "תִּסְלַח לִי, אֲדוֹנִי, הַאִם לֹא בָּא הַזְּמָן?

אֶצְלִי כְּבָר פֹּה וְשָׁם נִרְאוּ צִיצִים שֶׁל יֶרֶק –

וְאֶצְלְךָ עוֹד אֵין אַף עֲרוּגָה בַּגָּן".

– "לִי לֹא הָיְתָה שְׁהוּת מַסְפֶּקֶת:

עוֹד בַּסְּפָרִים אֲנִי חוֹקֵר,

מַה לְשֵׁם כָּךְ מוֹעִיל יוֹתֵר:

הַמַּחְרֵשָׁה אוֹ הַמַּעְדֵּר?

אַךְ הַשָּׁעָה אֵינָהּ דּוֹחֶקֶת".

– “מוּזָר!” – עָנָה שְׁכֵנוֹ בְּשֶׁקֶט:

"שְׁעַת־הַכֹּשֶׁר – אֵין דַּרְכָּהּ

לָתֵת לְמִישֶׁהוּ אַרְכָּה" –

וְהוּא חָזַר מִיָּד לִזְרוֹע בַּקַּרְקַּע.

וְחַקְרָנֵנוּ, אִישׁ־אוֹרַיְתָא,

בְּגַאֲוָה הָלַךְ הַבַּיְתָה.

מֵאָז חִטֵּט בְּלִי הֲפוּגוֹת,

הָפַךְ סְפָרִים וַעֲרוּגוֹת,

עִיֵּן, רָשַׁם לְלֹא מָנוֹחַ…

מִדֵּי יַתְחִיל דְּבַר־מָה לִצְמוֹחַ,

מוֹצֵא הָאִישׁ

חִדּוּשׁ חָדִישׁ;

וְהוּא עוֹקֵר, תּוֹלֵשׁ, פּוֹרֵעַ –

וְשׁוּב עוֹדֵר, וְשׁוּב זוֹרֵעַ.

וּמֶה הָיָה אֵפוֹא הַסּוֹף?

שְׁכֵנוֹ הַ“בּוּר” זָכָה לְרֶוַח,

וְתוֹצַרְתּוֹ זָכְתָה לְשֶׁבַח –

וּמִגִּנַּת הַפִּילוֹסוֹף –

כְּלָל לֹא הָיָה מַה לֶּאֱסוֹף.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

אני מסתלק

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (מאמרים ומסות)

מאחר שניסעָלוֹביץ' הניח את נשקו והתחיל כותב תחינות בכייניות, הרי אני מניח את תאוָתי לפולין-של-הכתר ומסתלק, לטובת הפריץ דמוֹבסקי, מן ה“מולדת” הפולנית במובן הציוני נוסח גרינבוים…

אנוס אני, ודבר זה כבר אני רואה בעליל, להפּרד מעל הפריץ דמוֹבסקי….

כל זמן שלא היה במולדת ולא כלום, לא פרוֹר אחד של עולם-הזה, לא שום עצם לגרמה, ורק דמיונות, חלומות, תקווֹת ודבּוּרים, היתה לי עם הפריץ דמוֹבקי, אף-על-פי שמעולם לא היינו רועים חזירים בבקעה אחת, שייכוּת מסויימת: אני הייתי חולם חלומות, והוא – חולם חלומות, אני הייתי הוגה דמיונות, והוא – גם הוא לא יותר מזה,. ודבּר, כל זמן שהיה מוּתר, או דומה היה שמוּתר, - היינו מדבּרים שנינו, ולפעמים אפילו יחד, באותה “פילהאַרמוֹניה” עצמה…

אמנם במלאכה זו הייתי אני השותף הגדול יותר… לחלום, לקווֹת, להתלהב ולשלהב דמיונות – דבר זה, מקדמי-קדמונים, עניני שלי הוא, מוּמחיוּתי שלי. וחלומותי שלי מכוּנפים יותר, מרחיקים-נשׂוא יותר; פּאַן דמוֹבסקי היה נושף ושואף מרוב יגיעה ומשׂתרך אחרי בקושי…

ובקווּי, בחלימה ובאידיאלים בכלל, אין קנאה שׂנאה שכיחה כלל.. אין זה רכוש ממשי, אין לו זוהר של שלטון ולא צלצול של כסף… כאן אי אפשר ליתן שוחד וליטול שוחד. ואין בו אחיזה של ממש, אי אתה יכול לשׂימו בצלחת בגדך, או להצפינו בתיבה, מאחרי מנעול ובריח, ולומר: ראֵה זה שלי! – חלומות הפקר הם!

אנחנו במדבר היינו, ובחולותיו הלוהטים חלמנו את החוקים האנושיים ביותר בשביל הארץ שהיינו עתידים לקבל…

אך הואיל ובמקום המן היורד אל הרעבים מן השמים, במקום המן היורד כל יום חדש וטרי והוא מספיק לכל אחד ואחד כפי צרכיו, הורידו כאן מפּטרבוּרג עצם לגרימה, היא הדוּמאַ העירונית – פקעה השותפות ופסקה!

המולדת לא שלי היא!

זוהי הנהלת-משק של הכנסות מערים ומעיירות, וכאן כבר טוען הפריץ “כולה שלי” והוא מציל את מולדתו שלו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.