מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַנֶּשֶׁר וְהָעַכָּבִישׁ

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

הַנֶּשֶׁר הַנּוֹעָז

הִמְּרִיא עַד שִׂיא קַוְקַז,

יָשַׁב עַל אֶרֶז רָם וְהִתְבּוֹנֵן בְּנַחַת

בְּנוֹף מֶרְחַב־פְּלָאִים, שֶׁהִשְׂתָּרַע מִתַּחַת.

נִדְמָה, כִּי הוּא מִשָּׁם רָאָה קַצְוֵי־עוֹלָם:

פֹּה נְהָרוֹת שֵׂרְכוּ דַּרְכָּם

בָּעֲרָבוֹת אֶל חוֹף הַיָּם;

פֹּה לִבְלְבוּ חֻרְשׁוֹת; וְשָׁמָּה הִשְׁתַּטֵּחַ

מַרְבַד־שָׂדוֹת יָרֹק – רִקְמַת אָבִיב פּוֹרֵחַ;

וְשָׁם – כִּכְנַף עוֹרֵב־עֲנָק,

הִשְׁחִיר הַיָּם מִן הַמֶּרְחָק.

וּבְלִי מֵשִׂים קָרָא הַנֶּשֶׁר, קְסוּם עֵינַיִם:

"בָּרוּךָ1 תִּהְיֶה, יוּפִּיטֶר רָם,

הַמְנַהֵג אֶת הָעוֹלָם,

עַל שֶׁנָּתַתָּ לִי כְּנָפַיִם,

שֶׁלֹּא נִבְצַר מֵהֶן שׁוּם גֹּבַהּ בַּשָּׁמַיִם.

מִי בַּבְּרִיּוֹת

זָכָה לִרְאוֹת

אֶת זֶה הַנּוֹף כַּבִּיר־הָרֶקַע?

– “הוֹי, מִתְהַלֵּל, גּוּזְמַאי מֵבִישׁ!” –

נִשְׁמַע פִּתְאֹם מֵעָל קוֹלוֹ שֶׁל עַכָּבִישׁ:

“הַאִם אֲנִי, חָבֵר, אַשְׁפִּיל שִׁבְתִּי מִמֶּךָּ?”

הַנֶּשֶׁר הִתְבּוֹנֵן: הָעַכָּבִישׁ יָשַׁב

עַל בַּד מֵעַל רֹאשׁוֹ וְחִישׁ אָרַג קוּרָיו,

חוּט־עַל־גַּב־חוּט וְקֶשֶׁר־עַל־גַּב־קֶשֶׁר,

כְּאִלּוּ לְהַסְתִּיר אוֹר־שֶׁמֶשׁ מִן הַנֶּשֶׁר.

תָּמַהּ הַנֶּשֶׁר תֵּמַהּ רַב

וַיִּשְׁאָלוֹ: "כֵּיצַד, עֲנֵה־נָא,

הִגַּעְתָּ הֵנָּה?

אֲפִילוּ הָעַזִּים שֶׁבְּעוֹלֵי־מָרוֹם

מְהַסְּסִים לָבוֹא הֲלֹם,

וְהֵן אַתָּה עָלוּב כִּפְלַיִם:

חַלָּשׁ וְגַם חֲסַר־כְּנָפַיִם.

הַאִם הִגַּעְתָּ בִּזְחִילָה?

– “חָלִילָה!”

– “וְכֵיצַד עָלִיתָ, בִּמְחִילָה?”

– "פָּשׁוּט מְאֹד: עָלֶיךָ טַסְתִּי,

כִּי נֶאֱחַזְתִּי

בִּקְצֵה־זְנָבְךָ.

אַךְ שׁוּב אֵינִי תָּלוּי, הַנֶּשֶׁר, בְּטוּבְךָ.

עַתָּה זָכִיתִי כָּאן לְמַעֲמָד בָּטוּחַ –

וְדַע כִּי אָנֹכִי…"

פִּתְאֹם נָשְׁבָה הָרוּחַ

וְטִלְטְלָה לְמַטָּה חִישׁ

אֶת כָּל מַטְוֵה הָעַכָּבִישׁ.

כֻּלְכֶם תִּרְאוּ, אִם תִּתְבּוֹנֵנוּ,

בְּרִיּוֹת כָּאֵלֶּה גַּם בֵּינֵינוּ,

הַמְּטַפְּסִים לִמְרוֹם־הָהָר

בְּהַחְזִיקָם בִּזְנַב הַשָּׂר.

וּרְאוּ כַּמָּה חָזָם נָפוּחַ:

עֹז נְשָׁרִים בְּדִבְרֵיהֶם!

אַךְ כָּל מַשָּׁב קַלִּיל שֶׁל רוּחַ

יִשָּׂא אוֹתָם וְקוּרֵיהֶם.


  1. “בָּרוּךָ” – במקור המודפס; צ“ל: בָּרוּךְ. הע' פב”י.  ↩

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

לא קבצנית

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)


למה עשיתי זאת – איני יודע בעצמי. מהלך הייתי בשעת ערבית ברחוב. בחוץ היה קור וטחב, גשם של בציר דק, קר, עגום וממושך הסתנן בלי הפסק מלמעלה, כמו מתוך נפה דקה, ומלמטה התבוסס רפש דק לכל מדרך כף רגל… לשהות יותר בחוץ לא היה נעים כלל, ובבית היו צפויים לי ארבעת כתלי חדרי הקודרים והאלמים יחד עם בדידות כבדה ומעיקה…

בבואה קודרת של אשה – אחת ושניה פגעה בי, קראה אותי אחריה – ואני עברתי על פניהן בלי משים; אצל השלישית, איני יודע בעצמי משום מה, התעכבתי.

– לא רחוק מזה, החצר השלישית…

– לא, אתי אל ביתי.

ורק כשהיינו מהלכים כבר שנינו יחדו, התחלתי מבקש אמתלא.

“בחוץ כל כך קר, הטחב כל כך אי-נעים… עניה זו סובלת קור, רעב, מרגישה את עצמה גרועה אפילו מכלב נדח – תתחמם אפוא קצת, תסעד את לבה, תשמע מלת-חבה, דבור אנושי… תטעים אפוא פעם אחת, לפחות, טעמה של התיחסות טובה, מלבבת, לא גסה, בהמית איגואיסטית”.

מאכילה לא הסתלקה, אלא שגם שתיה נוחה לה. שלחתי להביא יין-שרף, שכר, כרכשאות, סרדינות.

בינתיים פשטה מעליה את מעילה, הסירה את מגבעתה. היא היתה עוד צעירה למדי ופניה – נאים, לא בלים ביותר, רק קולה היה צרוד קצת ומתחת לעיניה נראו תפוחות כחולות, כהות.

בעסקי הבית היתה בקיאה, כנראה: היא ערכה את השולחן כהוגן, סדרה יפה את הקערות והכוסות.

– לחיי שנינו!

אופן הברכה והרקת הכוס לתוך פיה – עשה עלי רושם כבד, לא נעים.

– אה, מה זה אתה יושב עגום כל כך!… מה לך?… צריךְ לבדח דעתך קצת, לעורר אותך!…

היא התחילה מבדחת אותי על פי דרכה, התחילה מעוררת בקרבי את התאוה… באותה שעה נסיתי אני מצדי להשיאה לשיחה שׁל ידידות, נסיתי לנגוע באותם הנימים הדקים והענוגים, החבויים עוד בודאי שם עמוק עמוק באיזו פנה אפלה של נשמתה, ולעורר בקרבה באופן כזה את הרגשות האנושיים היותר טובים והיותר נאצלים…

– ומה? אולי עת היא כבר…

היא הוציאה מפיה שתים שלש מלים כל כך גסות ומנוולּות, ובאותה שעה צחקה בצחוק כל כך פרוץ, חצוף, מחוסר-בושה, עד שהרגשתי פתאום בעצמי, כאילו שפכו עלי קיתון שׁל מים קרים…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.