מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָאַיֶּלֶת וְהַנָּזִיר

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

אַיֶּלֶת אֻמְלָלָה, אֲשֶׁר שִׁכְּלָה בָּנֶיהָ

בְּעוֹד חֲלֵב־הָאֵם תּוֹסֵס בַּעֲטִינֶיהָ,

מָצְאָה גּוּרֵי־זְאֵב, שֶׁנִּתְיַתְּמוּ מֵאֵם –

וַתְּאַסְּפֵם וַתְּנִיקֵם:

יְתֹם הַפְּעוּטִים עוֹרֵר בָּהּ רֶגֶשׁ צַעַר.

רָאָה אֶת הַדָּבָר נָזִיר, הַגָּר בַּיַּעַר,

וַיִּשְׁתּוֹמֵם לַמַּחֲזֶה.

“חַסְרַת־בִּינָה!” – אָמַר – "אֶת מִי, אֶת מִי תֵּינִיקִי?

כְּלוּם תְּצַפִּי לִגְמוּל מִזֶּרַע־רֶשַׁע זֶה?

אוֹתָם גּוּרִים, שֶׁתַּעֲנִיקִי

לָהֶם עַכְשָׁו אַהֲבָתֵךְ –

אוּלַי סוֹפָם לִשְׁפּוֹךְ דָּמֵךָ".

– “אוּלַי” – הֵשִׁיבָה הָאַיֶּלֶת –

"שׁוּם שְׁאֵלוֹת אֵינִי שׁוֹאֶלֶת;

אֵינִי שׁוֹקֶלֶת: בִּי פּוֹעֵם

רַק רֶגֶשׁ רַחֲמֵי־הָאֵם.

עַל־כֵּן אֲנִי שְׂמֵחָה לִהְיוֹת הַמְפַרְנֶסֶת –

וַחֲלָבִי, אוֹבֵד לָרִיק,

עָלַי יָעִיק אִם לֹא אֵינִיק".

כֵּן טוּב־לִבּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק:

אֵין הוּא תּוֹבֵעַ גְּמוּל לַחֶסֶד.

וְשֶׁפַע טוּב עָלָיו יִכְבַּד

אִם לֹא חִלְּקוֹ עִם הַזּוּלַת.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

שירת יהודי התרגום

מאת אברהם שמואל שטיין (מאמרים ומסות)

פורסם ב-“דבר”, 27 במאי 1960

“כינוס יצירות שבטי-ישראל ללהגיהם השונים… הוא מצווה שהזמן גרמה, כדי להציל יצירות אלו מן האבדון הצפוי להן. השפה העברית יורשת את מקום הלהגים, והם הולכים ונשכחים, ויחד אתם גם יצירת הדורות הכתובה בהם”.

דברים אלה אומר פרופסור יוסף יואל ריבלין בפתח ספרו-מחקרו על “שירת יהודי התרגום – פרקי עלילה וגבורה בפי יהודי כורדיסתן”1.

דורות ארוכים – לדעת חכמים וחוקרים למן גלות אשור – חיו באיזורים ההרריים והנידחים של בבל ופרס בני הכורדי, בסביבה של ברכת טבע ונחשלות תרבות, של גלות מרה ושעבוד פרא, מנותקים כמעט כליל מהשפעת מרכזי האומה, וקיימו את יהדותם הדלה שעיקרה פולחן ומנהגים ומסורות ופזמונות. עולמם הרוחני היה בית הכנסת וה“כּוּתאַבּ”, היינו ה“חדר” – בזה התפילה המוציאה ידי חובתה בשמיעה מפי החזן, ובזה לימוד מעט שבמעט של תורה ודינים בתירגום ללשון התַרגום, שאך יחידים היודעים קרוא וכתוב בה, והיא, לשון זו שהיתה שניה לעמנו (אונקלוס, דניאל, חלק ניכר מהתלמודים) נשתמרה אך בפיהם בלבד עד לימינו אלה. ספוּרִים הספרים בעדה זו, ועיקר התורה להמוני העם – דרשת החכם.

בצדק מציין המחבר, שהטקס לצורותיו הרבות מזה, שהקיף את כל החיים היהודיים, והפולחן לגווניו השונים (פולחן מתים, מקומות קדושים, אש ומים) וכן המנהגים והאמונות (שהשפעת הסביבה עומדת בהם), קיימו יהודים אלה בייחודם תחת שליטתם העריצה של ה“האַגים”, השליטים הפיאודליים על חייהם וקנייניהם, ובמידה ידועה על נשואי בנותיהם.


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.