מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַכֶּלֶב

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

אָדָם אֶחָד עָשִׁיר – כַּלְבּוֹ נִהְיָה גַּנָּב,

אִם כִּי קָשֶׁה לוֹמַר, מַדּוּעַ:

הַבַּעַל הַנָּדִיב דָּאַג לְכָל צְרָכָיו.

נִרְאָה כִּי הַגְּנֵבָה הָיְתָה לוֹ שַׁעֲשׁוּעַ:

מִדֵּי יָרִיחַ פַּת בַּסַּל,

חִישׁ יַחְטְפֶנָּה – וַחֲסָל.

לָרִיק הוֹצִיא הָאִישׁ דִּבְרֵי־שִׁדּוּל מִפִּיהוּ

וּלְחִנָּם נָהַג קָשׁוֹת:

לֹא בַּקָּשׁוֹת

וְאַף לֹא שׁוֹט

עַל הַפּוֹשֵׁעַ לֹא הִשְׁפִּיעוּ.

עַד שֶׁיְדִיד אֶחָד חָכָם

אָמַר סוֹף־סוֹף לָאִישׁ הַתָּם:

"בְּעַצְמְךָ פָּתַחְתָּ פֶּתַח

לִגְנֵבוֹתָיו, יְדִיד חָבִיב,

כִּי, בְּתָפְסוֹ כָּל פַּעַם נֶתַח,

אֶת הַגְּזֵלָה תַּשְׁאִיר בְּפִיו.

בְּלִי שׁוּם סָפֵק, תּוֹעִיל פִּי־אֶלֶף

אִם תִּשְׁתַּמֵּשׁ פָּחוֹת בְּשׁוֹט

וְתַחֲרִים אֶת שְׁלַל־הַשֹּׁד".

וּבֶאֱמֶת, בִּרְאוֹת הַכֶּלֶב

מִנְהָג חָדָשׁ שֶׁל אֲדוֹנָיו,

מִיָּד חָדַל מִהְיוֹת גַּנָּב.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

הַחֲבֵרָה

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

היא לא היתה יפת-תאר במובן הרגיל, אבל חִנה היה רב. בשמלתה הדקה והשחורה, בקלות מהלכה, בפניה הכהים, בשערותיה הגזוזות ובעיניה המביטות ישר לקחה כל לב. היא היתה יוצאה ובאה באולם של בית-המדרש העליון, ואיזה הוד של עצב לִוָּה אותה תמיד. בין שומעי השיעורים המדעיים נודעה היתה בתור התלמידה הבודדה. כי אמנם בודדה היתה לנפשה כל ימי שקדה על דלתות הלמודים. היא לא התערבה בין התלמידים, ותמנע גם להתרועע עם בנות-גילה. היא באה מחוף הים הבַּלטי, להוסיף לקח בעיר המדרש. אבותיה מתו; ודודה, אשר פרנס אותה על חשבונו, גם הוא נפקד. – איזו מאות שקלים השאיר לה, והם לא הספיקו לה אלא לחיי-לחץ. בחדרה אשר בפרור העיר היו רק מטה ושלחן וכסא לשבת. על-יד צרור הספרים עמד המיחם, גם הבקבוק והקערה של מים. בצד המטה היו תלויים בגדיה המעטים, עליהם פרוש סינר לבן. אהבתה לנקיון היתה בלי מדה. היא רחצה את בשרה בקומה ובשכבה. רחצה פניה וידיה לפני כל ארוחה, נקתה בערב ובבקר את בגדיה, ולמרות עניה חִדשה את האלונטית של הקיר בכל יום.

היא למדה תורת-הכלכלה ותורת-המדות; קראה בשעת הפנאי בספרי המשוררים בעלי האסופות ותחלום חלום פדות האדם. לוּ הספיקו בידה, כי אז כתבה ספרים הרבה…

מי יַכיר את נפשה? מי עבר על סף חדרה, בעת שישבה מלאה תמהון וגעגועים? לרוב הפסיקה בקריאתה והסתכלה בעד החלון אל האילנות המחרישים… גֹבה להם וקומה להם…

ובבין הערבים המועקה עוד יותר גדולה. בעלת-הבית לא תשים עוד לב, אם תשלם שכר המעון במועדו. לבית וַסילי, המזכיר לאגודת הפועלים, תבוא לפרקים, באשר הורתה שם לקח לבתו הקטנה. אשתו מתה והוא אינו נושא אחרת. וסילי אינו מדבר עמה לרוב, אם גם יודע הוא הרבה… כשפונה הוא מעסקי היום עוד הוא שוקד על ספרי מַרקס; היא חוששת, פן תִּפָּסק ההלכה כברנשטיין…

וטוביה, העברי הצעיר, יושב תמיד בעת השיעור מאחוריה והוא אוהב אותה. הוא לא דִבּר עוד עמה אלא מעט, והיא מרגשת את צלו… גם המה בני דת ומתפללים, אבל לא מאמינים בצלבים. בספרי הפלוסופיה כתוב, ששפינוזה היה יהודי, אבל נגרש מעדת בני-עמו…

ובענין שפינוזה לא תבין מאומה – מה זה בעצם? העולם הוא עולם, ובחברה יש רכוש ועבודה… אפשר לחברה בלי עשירים… לפני זכיות האב היו זכיות האֵם, כך כתוב בספרו של מָרְגַּן…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.