מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פּוֹדַגְרָה וְעַכָּבִישׁ

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

פּוֹדַגְרָה עִם עַכָּבִישׁ

נוֹלְדוּ בַּתֹפֶת – צֶמֶד בִּישׁ.

שְׁמוּעָה זוֹ לַפוֹנְטֶן הִפְרִיחַ, כַּיָּדוּעַ.

אֵיךְ הַדָּבָר קָרָה וְלַמָּה וּמַדּוּעַ,

אֵין לִי עִנְיָן גָּדוֹל לִשְׁאוֹל;

אַךְ נֶאֱמָן עָלַי הֵן-צָדַק לַפוֹנְטֶנִי.

עַל-כֵּן קַבְּלוּ-נָא גַּם מִמֶּנִי:

הַזּוּג הַזֶּה נוֹלַד בִּשְׁאוֹל.

עֵת הַבָּנִים גָּדְלוּ וְתוֹר הַפְּעֻלָּה בָּא,

אָמַר לָהֶם שָׂטָן":לְכוּ-נָא לַעֲבוֹדַ!

תּוֹלֶה אֲנִי בָּכֶם תִּקְווֹת רַבּוֹת מְאֹד,

כִּי בְּצֵאתְכֶם לִפְעוֹל לֹא תְּבַיְשׁוּ אֶת אַבָּא

וְתַהַפְכוּ בְּכָל מָקוֹם

חַיֵּי-אָדָם לְגֵיהִנֹּם.

אַךְ קֹדֶם-כָּל, בָּנַי, חַלְּקוּ-נָא

נַחְלוֹתֵיכֶם. הִנֵּה רְאוּ-נָא:

כָּאן הַדְּבִירִים

שֶׁל הַגְּבִירִים,

הֵם בְּחִירֶיהָ שֶׁל פוֹרְטוּנָה,

וְשָׁם צְרִיפֵי דַלִּים – צָרִים, מְכֹעָרִים.

כָּאן נוֹי, רַחְבוּת, מָחוֹל וָנֵבֶל –

וְשָׁם צְפִיפוּת, עָמָל וָסֵבֶל".

– “אֵינִי רוֹצֶה בְּרִישׁ מֵבִישׁ” –

אָמַר בְּבוּז הָעַכָּבִישׁ.

– “וְלִי” – פּוֹדַגְרָה חִישׁ אוֹמֶרֶת –

"לֹא נְחוּצִים דְּבִירֵי-תִּפְאֶרֶת.

בְּבַקָּשָׁה יְחִי

בְּאַרְמוֹנוֹת אָחִי!

חֶפְצִי לִשְׁכּוֹן בַּכְּפָר, הַרְחֵק מִבֵּית-מִרְקַחַת.

בָּעִיר מִן הָרוֹפְאִים וַדַּאי לֹא תְּהֵא לִי נַחַת:

הֵם יְגָרְשׁוּ אוֹתִי תָּמִיד

מִכָּל בֵּית-שַׂר וּבֵית-נָגִיד".

מִתּוֹךְ הֶסְכֵּם כָּזֶה הִתְחִיל לִפְעוֹל הַצֶּמֶד.

הָעַכָּבִישׁ בָּחַר דִּירַת הָדָר וָחֶמֶד,

וְשָׁם עַל זְהַב הַמַּשְׁקוֹפִים,

עַל אֲרוֹנוֹת-זְכוּכִית יָפִים

פָּרַשׂ בִּן-לַיְלָה אֶת הָרֶשֶׁת –

וּלְצֵיד זְבוּבִים עָמַד לָגֶשֶׁת.

וּבֶאֱמֶת הָיָה שׁוֹבֶה

אֶת כָּל טַרְפּוֹ הַמְקֻוֶּה,

לוּלֵא שַׁמָּשׁ חָמוּשׁ מִבְרֶשֶׁת,

אֲשֶׁר טִאטֵא אֶת הַמַּטְוֶה.

הָעַכָּבִישׁ – סַבְלָן: הוּא זָז אֶל הַכִּרֵיִם.

אַךְ שָׁם הַמַּטְאֲטֵא סִכֵל אֶת הַתָּכְנִית.

רָץ הַמִּסְכֵּן לְכָל אַפְסַיִם,

אַךְ אֵין מַזָּל בְּשׁוּם זָוִית:

כָּאן הַמִּבְרֶשֶׁת

מְגָרֶשֶׁת,

כַּאן – כְּנַף-אַוָּז וְשָׁם – מַטְלִית,

הָלַךְ בְּיִאוּשׁוֹ הָעַכָּבִישׁ הַכְּפָרָה

לִרְאוֹת אֶת הָאָחוֹת: “וַדַּאי שָׁפַר חֶלְקָהּ” –

חוֹשֵׁב הוּא – “וְעַתָּה תִּחְיֶה חַיֵּי מַלְכָּה”.

וַאֲחוֹתו – בְּמֶשֶׁק דָּרָה:

אַכְסַנְיָתָהּ בְּרֶגֶל-אִישׁ –

וּמַזָּלָהּ עוֹד בִּישׁ מִזֶּה שֶׁל עַכָּבִישׁ:

אִכָּר בֶּן-חַיִל, בְּעָלֶיהָ,

עוֹבֵד מִבְּלִי רַחֵם עָלֶיָה:

קוֹצֵר חָצִיר, עוֹקֵר קוֹצִים,

סוֹחֵב מַשָּׂא, חוֹטֵב עֵצִים.

לְאִישׁ פָּשׁוּט יֶשְׁנוֹ מִנְהָג רַע:

הוּא מְעַנֶּה אֶת הַפּוֹדַגְרָה:

כֵּן תִּסְתַּלֵּק יוֹתֵר מַהֵר!" –

כָּךְ עַל פּוֹדַגְרָה הוּא אוֹמֵר.

– “לֹא, אָח יַקִּיר” – הִיא נֶאֱנַחַת:

– “כָּאן לֹא אֶשְׂבַּע לָנֶצַח נַחַת”.

וְלֵב-הָאָח

צָהַל-שָׁמַח:

“טוֹב! תְּנִי לִי אֶת הַכְּפָר – וּקְחִי לָךְ אֶת הַכְּרַךְ!”

מִיָּד אֶל הַבִּקְתָּה נִכְנַס הוּא בְּלִי שׁוּם מֹרֶךְ,

וּבְלִי לִפְחוֹד מִמַּטְאַטְאִים,

אָרַג, בְּכָל מָקוֹם מַתְאִים,

קוּרָיו לָרֹחַב וְלָאֹרֶךְ.

וַאֲחוֹתוֹ עָבְרָה

תַּחְתָּיו אֶל הַבִּירָה;

שָׁם בָּחֲרָה אַרְמוֹן, בֵּיתוֹ שֶׁל שַׂר יָדוּעַ –

וְהִשְׁתַּכְּנָה שִׁכּוּן קָבוּעַ

בְּרֶגֶל הוֹד מַעֲלָתוֹ

טוֹב לַפּוֹדַגְרָה בְּבֵיתוֹ:

הִיא, עִם רַגְלוֹ הַמְיֻחֶסֶת,

אֵינָהּ יוֹרֶדֶת מִן הַכֶּסֶת.

מֵאָז הָאָח וְהָאָחוֹת

שׁוּב לֹא הֶחְלִיפוּ מַמְלָכוֹת.

גַּם הוּא, גַּם הִיא זָכוּ לְנַחַת:

הוּא – בִּצְרִיפִים מְאֻבָּקִים,

הִיא – בֵּין גְּבִירִים מְפֻנָּקִים,

וְהַצְלָחַת שְׁנֵיהֶם מֻבְטַחַת.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

הכבד מכל

מאת יצחק ליבוש פרץ (מאמרים ומסות)


(חקוּי)

איש בושש: (אחד מגדולי המלומדים, נלחם באיזה אור ליום עם העכברים, אוכלי ספריו וכתביו. והעכברים רבים ומחוצפים, וירף איש בושש ויחדל מריב, ויגש אל חלונו הקטן לשאוף רוח; והוא מדבר אל עצמו) אלה הם החיים – מלחמה ארוכה ורגעי מנוחה, מנוחת רגע ומלחמת ימים… איפה קראתי זאת? (מתיישב בדעתו ושוכח על מה הוא חושב, מביט בפנת הגג על פני חוץ, וקורא ברחמים) נמלים המה ההולכים בחוץ, וחייהם חיי נמלים… (פתאום הוא רואה והנה – )

איש סַבּל: (יוצא ממעונו במרתף הבית, והוא כפוף ושחוח כנושא סבל כבד, ועל שכמו אך שׂק שטוח, כאִלו הוא ריק).

איש בושש: (מתפלא וקורא) עמוד נא, איש סַבּל, עמוד! מה אתה נושׂא בשׂקך הריק?

איש סַבּל: (עומד, מוחה זיעת אפיו ועונה בכובד ראש) את הכּבד מכול! (נאנח) רצוני לומר – –

איש בושש: (מפסיקו) אל תאמר! שתוק! דע לפני מי אתה עומד, הלא מלומד אני, ועלי להבין דבר מתוך דבר…

הנה שתי הנחות: כבד מכול ושׂק שטוח (חושב רגעים). כן הוא באמת! נושׂא אתה… אתה נושׂא את הקו המשווה של הפשרנים, שביד המוכיחים, שהכל מעפר וסופו לעפר והכל שווה… שאין הבדל בין אור ללילה ואור ליום… בין הטומאה והטהרה… כי לשרץ ק"ן טעמי טהרה, ודי בקצף של רוֹק לטמא את הקודש… שאין אמת ושקר, כי –

איש סַבּל: אל תרבה שׂיחה, איש בושש, כי שוגה אתה! זהו דבר קל שבקלים! נחוץ אך לעשׂות נתוח קטן בלב האדם ולהוציא משם את התולעת הקטנה, את המוסר… והלב הנתפר שב לעבודתו. והאדם חי, אך אינו מבדיל עוד בין הצבעים… השעה היא לא יום ולא לילה, המעשׂה נעשׂה מטולטל והולך מימין לשׂמאל, ושב אחור משׂמאל לימין, והמחשבות פורחות בעולם התוהו ואינן נשמות למעשׂים, כי אם הרהורים לחלומות…

איש בושש: (בצחוק של אפיטרופסות, אך בקול רועד קצת) רואה אני, איש-סַבּל, שבזמן שנלחמתי אני עם הרשעים העכברים, גם אתה לא הלכת בטל, – שיננת את לשונך, חץ שחוט היא. בכל זאת ברוב הדברים לא בלבלת את מוחי; אם לא את קו המשווה, נושׂא אתה את המהלך החדש! הלא כבד הוא, רצוני לומר: כבד פה וכבד מחשבה הוא. סלעים הם מגלגלים עלינו, כל מלה – סלע!

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.