הַפִּיל קִבֵּל מִשְׂרַת כָּבוֹד
מִן הָאַרְיֵה נוֹשֵׂא-הַכֶּתֶר.
כָּאן כַּנָּהוּג, פָּשְׁטוּ סְבָרוֹת
וְנִחוּשִׁים בַּיְּעָרוֹת,
בַּמֶּה זָכָה לְחֶסֶד יֶתֶר.
“מוּזָר! מוּזָר מְאֹד!” – מְרַנְּנִים הַכֹּל –
"מָה זְכוּת לַפִּיל לִנְחוֹל
כָּבוֹד כָּל-כָּךְ גָּדוֹל?
הֵן לֹא יָפֶה הוּא, לֹא פִקֵּחַ,
אַף לֹא עַלִּיז, לֹא מְשַׂמֵּחַ…"
– “לוֹ, לְמָשָׁל” – אָמַר שׁוּעָל,
בַּהֲנִיפוֹ זְנָבוֹ אֶל-עָל –
"הָיָה לַפִּיל זָנָב כָּל-כָּךְ מַרְהִיב-עֵינַיִם,
שׁוּב לֹא הָיוּ קֻשְׁיוֹת. אַךְ כְּלוּם זְנָבוֹ – זָנָב?"
– “אוֹ לוֹ עָמְדָה לַפִּיל זְכוּתָן שֶׁל צִפָּרְנָיו!” –
פָּסַק פְּסוּקוֹ הַדֹּב – “אַךְ אֵין לוֹ צִפָּרְנַיִם”.
"וְשֶׁמָּא בָּא לוֹ הַכָּבוֹד
בִּזְכוּת שִׁנָּיו הַמִּזְדַּקְּרוֹת?
אוּלַי טָעוּ לַחְשׁוֹב, כִּי אֵלֶּה הֵן קַרְנַיִם?" –
לְשִׂיחָתָם נִכְנַס הַשּׁוֹר.
– “וּבְכֵן” – הוֹדִיעַ הַחֲמוֹר:
"אֶת הַחִידָה אֲנִי אֶפְתּוֹר!
אוֹתָהּ מָצָאתִי בְּלִי כָּל טֹרַח:
סוֹד עֲלִיַת הַפִּיל – אָזְנָיו רַבּוֹת-הָאֹרֶךְ!"
גַּם בְּדַבְּרוֹ עַל אֲחֵרִים,
אִישׁ אִישׁ עַצְמוֹ עַל נֵס מֵרִים.