מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פוֹרְטוּנָה וְהֶעָנִי

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

בְּתַרְמִילוֹ הַדַּל וְהַבָּלֶה עַל שֶׁכֶם,

חָזַר עַל הַפְּתָחִים זָקֵן רָעֵב לַלֶּחֶם.

רַבּוֹת, בְּמַר נַפְשׁוֹ, תָּמַהּ אוֹתוֹ אֶבְיוֹן,

מַדוּעַ כֹּה לָהוּט אָדָם אַחְרֵי מָמוֹן:

גַּם בְּנֵי-מַזָּל, שׁוֹכְנֵי אַרְמוֹן,

שֶׁכְּבָר עָלוּ לְשִׂיא הַגֹּבַהּ –

יִצְרָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֹׂבַע.

וַּמה סּוֹפוֹ שֶׁל הַדָּבָר?

מֵרֹב בֻּלְמוֹס צְבִירָה וָאֶסֶף,

הֵם מְאַבְּדִים אֶת כָּל הַכֶּסֶף:

אֶתְמוֹל צָבַר,

הַיּוֹם קָבַר!

הִנֵּה בְּבַיִת זֶה, דָר גְּבִיר לְשֶׁעָבַר:

סַחַר הָאִישׁ וְגַם הִצְלִיחַ,

הוֹן-תּוֹעָפוֹת מַמָּשׁ בְּמִסְחָרוֹ הִרְוִיחַ.

הַשְׂכֵּל, אֵפוֹא, לַחְדּוֹל, –

וְצֵא בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל:

לֹא! יֵשׁ לְאִישׁ מָנֶה – מִיָּד יִרְצֶה מָאתַיִם:

שָׁלַח הוֹנוֹ עַל פְּנֵי הַמַּיִם

בָּאֳנִיּוֹת גְּדוּשׁוֹת-מִטְעָן;

לַהֲרָרֵי-זָהָב צִפָּה בְּשִׁיבָתָן –

אַךְ הֵן טָבְעוּ וְאַלְלַי לוֹ:

עָשְׁרוֹ נָגוֹז כֻּלּוֹ בִּן-לַיְלָה.

אוֹ גְבִיר אַחֵר, מוֹכְסָן: הָיָה לוֹ כְּבָר מִלְיוֹן;

וּבְכֵן, הוֹדֵה לְאֵל עֶלְיוֹן!

לֹא, בְּמִלְיוֹן אֶחָד לֹא דַּי לוֹ!

סִכֵּן הַכֹּל, נִכְנַס בִּסְבַךְ –

וּמָה סּוֹפוֹ? אֶבְיוֹן וָדַךְ…

גְּבִירִים לַעֲשָׂרוֹת הִגִּיעוֹ לִידֵי כָּךְ.

וְכָךְ יָאֶה לָהֶם: יֵדְעוּ-נָא

לִשְׁמוֹר מִדָּה

בַּחֲמִידָה!

לְפֶתַע נִתְיַצְּבָה לִפְנֵי הַסָּב פוֹרְטוּנָה

וְתֹאמֶר: "שְׁמַע-נָא: רְצוֹנִי

שֶׁלֹּא תּוֹסִיף לִהְיוֹת עָנִי.

צְרוּר דִּינָרִים אִתִּי. הִנֵּהוּ.

פָּתַח תַּרְמִילְךָ וַאֲמַלְאֵהוּ.

אוּלָם בִּתְנַאי! הַקְשֵׁב וּזְכֹר:

הַמַּטְבְּעוֹת הֵן פָּז טָהוֹר

כָּל עוֹד תִּפּוֹלְנָה הַתַּרְמִילָה;

אַךְ אִם יִפּוֹל דְּבַר-מָה, חָלִילָה,

מִן הַתַּרְמִיל עַל הַרִצְפָּה –

יִהְיֶה לְזֶבֶל וְאַשְׁפָּה.

רְאֵה-נָא, רֵעַ, הִזְהַרְתִּיךָ.

הֵן תַּרְמִילְךָ בָּלָה מְאֹד:

שְׁמֹר עַל מִדָּה – וְאַל תַּנִּיחָה

שֶׁיִּתְפַּקַּע מִמַּטְבְּעוֹת".

רַגְלֵי הַסָּב כִּמְעַט שֶׁמָּטוּ

מֵהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאֲחָזָתּוּ.

מַהֵר פָּתַח אֶת הַתַּרְמִיל –

וְגֶשֶׁם-פָּז מִיָּד הִתְחִיל.

כָּבֵד כְּבָר תַּרְמִילוֹ… – “וּבְכֵן, דַּיֶּךָּ, רֵעַ?”

– לֹא, עוֹד קַמְצוּץ!.. וְעוֹד הָאֲמִיתִּי!"

– "וְתַרְמִילְךָ לֹא יִקָרֵעַ?

הֲרֵי כָּמוֹהוּ כִּסְמַרְטוּט!"

– “לֹא, לֹא, חָזָק הוּא דֵּי הַצֹּרֶךְ!”

– “הֵן כְּבָר עָשִׁיר אַתָּה כְּקֹרַח!”

– “תְּנִי עוֹד קִמְעָה!”

– “דַּי, רֵעַ, דַּי!”

– “חַפְנוּן קְטַנְטַן!”

אַךְ אַלְלַי!

תַּרְמִיל-הָעֹנִי, טְלַאי עַל טְלַאי,

נִקְרַע לָרֹחַב וְלָאֹרֶךְ.

מָמוֹן מַבְרִיק

הָפַךְ לְרִיק,

בְּהִתְפַּזּרוֹ עַל כָּל הַשֶּׁטַח;

וְהַזָּקֵן

נִשְׁאַר, מִסְכֵּן,

מָה שֶׁהָיָה – עָנִי בַּפֶּתַח.

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

האשה מרת חנה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

(צרור מכתבים)

א: שלושה מכתבים שקבּלה האשה מרת חנה, שנַים מאחיה, מנחם מנדיל, ואחד מגיסתה חוָה גיטל

מכתב א

החיים והשלום לאחותי הצנועה מרת חנה תחי'.

את יקרתך קבלתי, ובוַדאי זלגו עיני דמעות ואנחותי שברו חצי גופי, אבל הקב“ה יודע ועד, כי קצוֹר קצרה ידי מהושיע לך ברב או במעט. ומה שאת כותבת על דבר העזבון, דעי לך, אחותי היקרה, שזה הבל גמור. על פי דין ישראל אין לך שום מענה וטענה על הירושה; שאלי את בעלך מופלג ויגד לך, ומבלי אשר יגיד תדעי זאת מה”צאנה וראינה“, שבנות צלופחד לקחו ירושה אך להקים שם המת על נחלתו, אבל במקום שיש בנין דוכרין אין הבנות יורשות. ושטר חצי-זכר אין לך; ומה שאת אומרת שלא קבּל בעלך את הנדוניה שלך משלם, גם זה אין לו יסוד, כי גם אני לא קבּלתי את הנדוניא משלם, ולא באתי חס ושלום בטרוניא על אבא ז”ל. – ובאם לא סילק אבא ז“ל את כל הנדוניא מצדו, שיקול הדעת הוא, שאבי בעלך, המחותן ז”ל, לא סילק גם כן את כל הנדוניא, והיה הדבר שווה לתרוייהו, ומחלו זה לזה, כנהוג בישראל; ושאלתי את פי הדיין והרב, ואמרו שניהם שכן הוא ושהצדק אתי, ומה שאת טוענת שהיית סמוכה על שולחן אבא אך חצי שנה ולא שנה תמימה, על זה לא פקדני אבא ז“ל, ואני, כמו שאַתּ יודעת, הייתי אז פרוש, וישבתי אז אצל הצדיק שיחי' ולמדתי שם תורה, ואשתי חוָה גיטל תחי', מספרת לי שנפלה אז קטטה ביניכן על דבר המקום של אמא נ”ע, בעזרת הנשים, ועלתה למעלה ראש, והיו מזה יסורים קשים לאבא ז“ל; ואַתּ לקחת את בעלך במוצש”ק ונסעתם לעירו – ואם כן הוא, למה תלינו עלי? היה לכם לאכול כמו שאכלתם, ולא לברוח. אבל אני חס ושלום איני יורד עמך לעומקא דרינא; כל איש מישׂראל חייב להתנהג לפנים משורת הדין. ובפרט לגבי אחותו. אבל חפץ אני ואיני יכול. דעי לך, אחותי חנה, שאבינו החסיד ז“ל עשׂה צוָאה, ונתן את הש”ס הגדול לבית-המדרש הגדול, ואת הש“ס הקטן לבית-המדרש הקטן, והמשניות והעשרים-וארבע אל השטיבּ”ל שהיה, ז"ל, מתפלל בו, ובעד הקבורה שילמתי שתי מאות, והפרשתי לצדקה חמשים זהובים ויותר, ואת הבגדים של אבא ז “ל חילקתי לעניים, מלבד הבגד-משי שלו, שהשארתי כמצוַת אבא ז”ל, בשביל בני משה שיח' שיכּנס בו, בשעה מוצלחת, לחופּה, במהרה בימינו, אמן.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.