אַחַת הַצְּפַרְדֵּעִים, שֶׁגָּרָה
בִּקְצֵה הָעֵמֶק בַּבִּצָּה,
הֶחְלִיטָה לַעֲבוֹר בִּימֵי-אָבִיב הָהָרָה.
שָׁם, לְאָשְׁרָה הָרַב, נִמְצָא
מָקוֹם נֶחְמָד: שְׁלוּלִית מֵי-רֶפֶשׁ
בְּצֵל שִׂיחִים – פִּנָּה קְטַנָּה,
נוֹחָה, לַחָה, רַעֲנַנָּה;
וְשָׁם אֵפוֹא מִיָּד הוּקְמָה הַקַּיְטָנָה.
אַךְ לֹא יָמִים רַבִּים אָרְכָה שִׂמְחַת-הַנֶּפֶשׁ:
הִתְחִיל הַקַּיִץ, בָּא הַחֹם
וְהִתְגַּבֵּר מִיּוֹם לְיוֹם;
וְקַיְטָנַת-הַבֹּץ כָּל-כָּךְ יָבְשָׁה בֵּינְתַיִם,
שֶׁבָּהּ טִיְּלוּ זְבוּבִים מִבְּלִי הַרְטֵב רַגְלַיִם.
“אֵלִים!” פָּנְתָה אַז בִּתְחִנָה
הַקַּיְטָנִית אֶל הַשָּׂמַיִם:
"אַל תַּעֲשׂוּ כָּלָה עִמִּי הַמִּסְכֵּנָה,
הָצִיפוּ בְּטוּבְכֶם אֶת כָּל הָעֵמֶק מַיִם
עַד גֹּבַהּ זֶה הָהָר – יוֹתֵר אֵינִי רוֹצֶה –
כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶחְסַר מֵי-בֹּץ לְרַחֲצָה
וְכָךְ בִּקְּשָׁה מַבּוּל-שֶׁל-חֶסֶד
אוֹתָה צְפַרְדֵּעַ יוֹם תָּמִים –
עַד שֶׁסּוֹף-סוֹף קָרְאָה כּוֹעֶסֶת:
“אֵין לַשָּׁמַיִם רַחֲמִים!”
– “הַס! אוֹי לוֹ לַיְצוּר, אֲשֶׁר אֵינוֹ בַּר-דֵּע” –
הִרְעִימָה מִמָּרוֹם בַּת-קוֹל עַל הַצְּפַרְדֵּעַ:
"וְשֶׁמָּא עַד שֶׁנִּצְטָרֵךְ
לִשְׁטוֹף מָחוֹז שָׁלֵם בְּמַיִם,
תַּטְרִיחִי אַתְּ אֶת הָרַגְלַיִם
וְתַחְזְרִי לְבִצָתֵךְ?"
גַּם בְּקִרְבֵּנוּ יֵשׁ בְּשֶׁפַע
חוֹמְדֵי טוֹבָה וְנוֹחִיּוּת,
אֲשֶׁר מֵרֹב אָנוֹכִיּוֹת –
חַיֵּי אָדָם לָהֶם כְּאֶפַע;
רַק רֶוַח בִּשְׁבִילָם בָּאִים הֵם לְבַקֵּשׁ,
וְיֶתֶר הָעוֹלָם – תֹּאכַל אוֹתוֹ הָאֵשׁ!