רוֹעֶה עָיֵף נִרְדַּם בַּצֵּל:

בְּעֵרָנוּת כְּלָבָיו בָּטַח הוּא.

הִרְגִּישׁ בִּתְנוּמָתוֹ נָחָשׁ אַרְסִי בָּאָחוּ –

וְאֶל הָאִישׁ בַּלָּאט, שְׁלוּף-עֹקֶץ הוּא זוֹחֵל…

עוֹד רֶגַע – וְהַנָּח הוֹפֵךְ הָיָה מָנוֹחַ:

אַךְ חָס עָלָיו יַתּוּשׁ וַעֲקָצוֹ בְּכֹחַ.

קָפַץ הָאִישׁ וַיַּךְ בַּשֶּׁרֶץ בְּמַקְלוֹ –

אוּלָם רֵאשִׁית-חָכְמָה, עוֹד קֹדֶם

שֶׁנִּתְפַּכַּח כָּלִיל מֵרֹדֶם –

הָרַג בַּיָּד אֶת מַצִּילוֹ.

לֹא סְתָם מִקְרֶה הוּא, לֹא וָלֹא!

אִם לָאֱמֶת חָסִיד דַּל-כֹּחַ

עֵינֵי חָזָק יִרְצֶה לִפְקוֹחַ,

יִהְיֶה – נֹאמַר זֹאת בְּפֵרוֹּשׁ –

שְׂכָרוֹ כִּשְׂכַר אוֹתוֹ יַתּוּשׁ.