הָיָה הָיָה אַרְיֵה חוֹבֵב תַּרְנְגוֹלוֹת;

אַךְ לֹא הָיָה לוֹ כְּלָל מַזָּל לְמֶשֶׁק-בַּיִת.

וְאֵין פְּלִיאָה גְּדוֹלָה בָּזֹאת:

כִּי הַמָּקוֹם – מְקוֹם-פְּרָזוֹת,

הֶפְקֵר לְכָל חוֹמְדֵי-הַצַּיִד;

לֹא בָּעוֹפוֹת הָיָה הַחֵטְא,

אַךְ מִסְפָּרָם הָיָה פּוֹחֵת.

לְמַעַן הִשָּׁמֵר מִנֶּזֶק וּמִצַּעַר,

עָלָה עַל לֵב מוֹשֵׁל-הַיַּעַר

לִבְנוֹת חֲצַר-עוֹפוֹת סְגוּרָה כַּהֲלָכָה,

שֶׁלֹּא יִמְצָא שׁוּם זֵד בָּהּ פֶּתַח –

וְהָעוֹפוֹת יֵשְׁבוּ לָבֶטַח

בְּנוֹחִיּוּת וּבִרְוָחָה.

אוֹתוֹ אַרְיֵה שָׁמַע לֹא פַּעַם,

כִּי הַשּׁוּעָל – בַּנַּאי רַב-טַעַם;

וּבְכֵן, אֶת הַשּׁוּעָל

מִנָּה לְאַדְרִיכָל.

גִּלָּה הַמְּהַנְדֵּס כִּשְׁרוֹן גָּדוֹל וָמֶרֶץ

וְחִישׁ בְּהַצְלָחָה

סִיֵּם אֶת הַמְּלָאכָה.

בָּדְקוּ אֶת הַבִּנְיָן: אֵין סֶדֶק וְאֵין פֶּרֶץ;

הַכֹּל בּוֹ מְסֻדָּר,

דָּבָר לֹא נֶעֱדָּר:

יֵשׁ מַחֲסֶה מִקֹר וָרוּחַ

וְצֵל בַּחֹם; מָקוֹם לָנוּחַ

לָאֶפְרוֹחִים וְלַבּוֹגְרוֹת;

פִּנּוּת-צִנְעָה בִּשְׁבִיל דּוֹגְרוֹת;

וּמִסָּבִיב יֵשׁ קִיר בָּטוּחַ.

כָּבוֹד וְגֹדֶל לָאֻמָּן!

שָׂכָר גָּדוֹל קִבֵּל מֻמְחֵנוּ –

וּבַבִּנְיָין הַמְצֻיָּן

אֶת הָעוֹפוֹת מִיָּד שִׁכֵּנוּ.

וּבְכֵן – שָׁלוֹם עַל הַלּוּלִים? –

אַבוֹי! הַשֹּׁד נִמְשָׁךְ בְּלִי הֶרֶף:

הַשְּׁעָרִים שָׁם נְעוּלִים,

וְהַבְּרִיחִים שָׁם מְעֻלִּים –

וּבָעוֹפוֹת יֵשׁ פְּחַת כָּל עֶרֶב.

צֻוָּה אֵפוֹא לִשְׁמוֹר. שָׁמְרוּ. וּמִי נִתְפַּס?

הָאַדְרִיכָל הַמְיֻחָס!

אָמְנָם, עֲבוֹדָתוֹ זָכְתָה לִפְרָס בְּצֶדֶק:

לַכֹּל דָּאַג אוֹתוֹ שׁוּעָל;

הַכֹּל סָגַר, הַכֹּל נָעַל –

אַךְ לְעַצְמוֹ הִנִּיחַ סֶדֶק.