רקע
איוואן קרילוב
פוֹרְטוּנָה הָאוֹרַחַת
xמוגש ברשות פרסום [?]
Eמשלים
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

כֻּלָּנוּ רְגִילִים לִקְבּוֹל עַל זְדוֹן פוֹרְטוּנָה:

כָּל לֹא-יִצְלַח מַשְׁמִיץ אֶת שְׁמָהּ;

אַךְ אִם הֵיטֵב בְּכָךְ נָדוּנָה,

הֲרֵי לֹא בָּהּ הִיא הָאַשְׁמָה.

מַזָּל, שֶׁעִוְרוֹנוֹ בְּבוּז כָּזֶה נַתְקִיפָה,

לֹא לְעוֹלָם יִשְׁכּוֹן

דַּוְקָא בְּצֵל אַרְמוֹן;

יֵשׁ וְיָסוּר פִּתְאֹם אֵלֶיךָ גַּם הַצְּרִיפָה –

רַק אֶל תִּהְיֶה בַּטְלָן בָּרֶגַע הַנָּכוֹן.

שְׁנוֹת צִפִּיָּה רַבּוֹת תֻּכְתַּרְנָה אַז בָּאֹשֶׁר.

אַךְ אִם תַּחְמִיץ שְׁעַת—הַכֹּשֶׁר,

אַל תֵּבְךְּ עַל חֹסַר-הַצְלָחָה:

תְּלֵה אֶת הַקּוֹלָר בְּצַוָּארְךָ!

בְּעֶצֶם קְצֵה הָעִיר יָשְׁבוּ בִּצְרִיף רָעוּעַ

שְׁלֹשָׁה אַחִים בִּישֵׁי-מַזָּל.

עָלוּב הָיָה חֶלְקָם. קָשֶׁה לוֹמַר מַדוּעַ,

אַךְ לֹא זָכוּ לִרְאוֹת בְּרָכָה בְּשׁוּם עָמָל.

תָּמִיד סוֹפָם הֶפְסֵד אוֹ נֵזֶק – וַחֲסַל!

לְדִבְרֵיהֶם, אָשְׁמָה בְּצָרָתָם פוֹרְטוּנָה.

וּמִשּׁוּם-כָּךְ אַל תִּתְפַּלְּאוּ-נָא,

שֶׁיּוֹם אֶחָד חָדְרָה בַּסֵּתֶר אֶל בֵּיתָם;

שָׁם רָאֲתָה אֶת כָּל עֲנִיּוּתָם –

וְנִכְמְרוּ הֲמוֹן רַחְמֵי פוֹרְטוּנָה,

וַתֹּאמֶר לְהָבִיא בְּרָכָה וְהַצְלֵחָה

בְּמַעֲשֵׂי-יָדָם כְּפִי מֵיטַב כֹּחָהּ.

עַל-כֵּן, בְּרַב-חַסְדָּהּ, אָמְרָה לְהִתְאָרֵחַ

בְּבַיִת זֶה זְמַן רַב – מִסּוֹף-אָבִיב עַד סְתָו.

וּבִמְהֵרָה נָתַן בּוֹאָהּ אֶת אוֹתוֹתָיו:

הַבְּכוֹר הָיָה סוֹחֵר – וְלָאו דַּוְקָא פִקֵּחַ;

אוּלָם עַכְשָׁו יִצְלַח בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה:

מִכָּל אֲשֶׁר יִמְכּוֹר, מִכָּל אֲשֶׁר יְקְנֶה

צוֹמְחִים לוֹ חִישׁ רִוְחֵי-מִשְׁנֵה;

וּבִמְהֵרָה, כִּמְעַט בְּלִי טֹּרַח,

נִהְיָה הָאִישׁ עָשִׁיר כְּקֹרַח.

שְׁנֵי קִבֵּל מִשְׂרָה בְּמִשְׂרָדוֹ שֶׁל שַׂר.

בִּזְמַן אַחֵר הָיָה נִשְׁאָר

לְכָל יָמָיו פָּקִיד-לַבְלָר,

אוּלָם עַתָּה מָלְאָה סְאַת-אָשְׁרוֹ עַד גֹּדֶשׁ:

פְּרָסִים וּתְאָרִים יוֹרְדִים עָלָיו כָּל חֹדֶשׁ –

וּכְבָר לוֹ בַּיִת מְפֹאָר

וַאֲחֻזָּה גְּדוֹלָה בַּכְּפָר.

עַכְשָׁו וַדַּאי אוֹתִי תִּשְׁאָלוּ:

וּמָה עַל הַשְּׁלִישִׁי מִן הָאַחִים הַלָּלוּ?

כְּלוּם לֹא עָזְרָה גַּם לוֹ אֵלַת הַהַצְלָחָה?

וַדַּאי! וְאַף טָרְחָה כִּמְעַט לְלֹא-מְנוּחָה.

הֶאָח הַזֶּה יָשַׁב בַּבַּיִת

וְכָל הַקַּיִץ צָד זְבוּבִים –

וּבְאֵיזוֹ הַצְלָחָה! נִסִּים, מַמָּשׁ נִסִּים!

אוּלַי גַּם בֶּעָבָר אֻמְּנָה יָדוֹ בְּצַיִד,

אוּלָם עַכְשָׁו רֵיקָם אַף פַּעַם לֹא תָּשׁוּב:

כָּל נִיעַ – זְבוּב,

כָּל זיע – זְבוּב!

וּבֵינָתַיִם הָאוֹרַחַת,

כִּמְלֹאת, סוֹף-סוֹף, יְמֵי-קִצְבָהּ,

יָצְאָה לָּהּ שׁוּב לִנְדּוֹד בִּשְׁלִיחֻיּוֹת-מִצְוָה.

אַךְ שְׁנַיִם כְּבָר שָׂבְעוּ מִמֶּנָּה מְלוֹא-כַּף נַחַת;

לָזֶה – כָּבוֹד וְהוֹן גַּם-יַחֵד,

לָזֶה – מַחְסָן עַל גַּב מַחְסָן;

וְרַק שְׁלִישִׁי קִבֵּל “קַדַּחַת”:

אֵינוֹ לֹא גְבִיר וְלֹא יַחְסָן.

וְהוּא קַלֵּל רִשְׁעַת פוֹרְטוּנָה:

“הִיא לֹא הוֹשִׁיעָה רַק אוֹתִי!”


עַכְשָׁו אַתֶּם, קוֹרְאַי, שִׁפְטוּ-נָא:

מֵי הָאָשֵׁם הָאֲמִיתִּי?

המלצות קוראים
תגיות