מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הַדֹּב הֶחָרוּץ

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

רָאָה בַּיַּעַר דֹּב כֵּיצַד כּוֹפֵף אִכָּר

קַשְׁתוֹת-רִתְמָה בִּשְׁבִיל מִמְכָּר

(וְקֶשֶׁת אֵין עוֹשִׂים בִּן-רֶגַע,

אֶלָּא בְּרֹב עָמָל וַיֶגַע) –

וַיִתְפַּתֶּה וַיַחֲשֹׁק

בּוֹ בַּמִּקְצוֹעַ לַעֲסוֹק.

קוֹל מְהוּמָה אַדִּיר נִשְׁמָע בְּכָל הַיַּעַר.

עֲצֵי לִבְנֶה, אֱגוֹז וּבוּקִיצָה לָרֹב,

זֶה אַחַר זֶה הִשְׁחִית הַדֹּב –

וְנַחַת אֵין לוּ אַף קוֹרְטוֹב:

הַכֹּל לֹא טוֹב! סוֹף-סוֹף, בְּצַעַר,

אֶת פִּי הָאִישׁ הָלַךְ לִשְׁאוֹל:

"הַגֵּד, שָׁכֵן, מָה סּוֹד הַפֶּגַע:

לִשְׁבּוֹר כָּל עֵץ אוּכַל בִּן-רֶגַע,

אוּלָם לִכְפּוֹף – אֵינִי יָכוֹל!

הֶסְבֵּר, אָחִי, בַּמֶּה נִרְכֶּשֶׁת

הָאֻמָּנוּת לִכְפּוֹף הַקֶּשֶׁת?"

– “בָּזֶה” – עָנָה לוֹ הָאִכָּר:

"מָה שֶׁחָסַרְתָּ כָּל-עִקָּר:

בְּסַבְלָנוּת, יְדִיד יָקָר!"

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

שטף הדם

מאת שמואל טשרנוביץ (זכרונות ויומנים)


I

היה היו פוגרומים ביהודים, היו, חלפו כקטב מרירי, הרעילו את הסביבה, הטילו ארס בחיי המתים-החיים, העמידו לנגד עיניהם את צללי המות בכל מוראותיהם, נבלעו בתוך הסביבה היהודית והיו לחלק בלתי נפרד ממהותה – ולמרות כל אלה מעטים הם הרשמים, שהשאירו בספרותנו האמנותית. הנסיונות שנעשו לצלם בספרות את החיים הפוגרומיים לא הצליחו. הפרובלימה הפוגרומית לא העמדה בספרותנו היפה. ההסטוריון הבא, כשיבוא לכתוב בספר את תקופתנו האחרונה, לא ילך לבקש את רשמי הפוגרומים בקינות, בציורים וברשמים שבספרותנו החדשה. גם ביצירה הפוגרומית היותר נעלה, “משא נימירוב”, שהיא קינה נוראה ומחאה נמרצה של היהדות, לא ימצא את מבוקשו. את מצב הרוחות, תאורי המאורעות, ימצא בחלק הקוריספונדינציות של העתונים, המדברות בלשון המציאות המרה, בלי כחל ובלי פרכוס.

כי אין הפוגרומים חומר לציור האמנותי לקרובים אל החללים. לא משום שאין המקולקל שבחיים חומר ליצירה בכלל. אדרבא, יש סופרים המצירים רק את הנוראות שבחיים, יש משוררי הבהמיות שבאדם, המגיעים במקצוע זה לידי שכלול אמנותי. אבל אי אפשר לו למשורר או למציר בשעה שהאסון קרוב אל עצמו ואל בשרו, בשעה שאינו יכול להתיחס אליו באוביקטיביות, או גם בלעג קר ומבטל – להיות מצייר אמתי של המקצוע. האסון אינו מדבר, אינו מגבב צבעים על צבעים. האסון – שותק. בזה כל כחו. הוא מעמיד שורות רבות של נקודות, וזהו כל הציור. יתאר לו הקורא ויוסיף בדמיונו את אשר החסיר הוא. ואם יאמר המציר לבוא לעזרת הקורא ולהחיות בזכרונו את המאורעות, הנוגעים אל נפשו ובשרו – הוא פוסק אז להיות אמן ונעשה קוריספונדנטן.

אפשר, שברבות הימים, כשיעברו הפוגרומים ויהיו לנחלת ההיסטוריה וכשיוכל המספר העברי להשקיף עליהם מתוך נקודת השקפה של צייר-אמן, כשתהיה לו השלוה האפית הדרושה תברא גם יצירה פוגרומית הראויה לשמה. אבל כל עוד שקיימים הפוגרומים בחיינו, אין להם תקומה בספרותנו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.