אָדָם, תַּחְמָס, חָתוּל וָכֶלֶב

קָשְׁרוּ בֵּינָם, בִּשְׁעַת-רָצוֹן,

רֵעוּת-אֱמֶת, רֵעוּת בְּלִי סֶלֶף –

גַּם בְּשָׂשׂוֹן,

גַּם בְּאָסוֹן.

הֵם נִשְׁבְּעוּ שְׁבוּעָה נִצַּחַת,

כִּי בְּכָל פֶּגַע וְצָרָה

יוֹשִׁיטוּ זֶה לָזֶה עֶזְרָה,

וְאִם דָּרוּשׁ – יָמוּתוּ יַחַד.

בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, בְּבֹקֶר-קַיִץ חַם,

אַרְבַּעְתָּם

יָצְאוּ לַצַּיִד;

הִרְחִיקוּ לֶכֶת מִן הַבַּיִת

וְהִתְעַיְּפוּ מֵרֹב-שָׁרָב –

וְלִפְנֵיהֶם עוֹד דֶּרֶך רַב.

לָכֵן, עַל שְׂפַת אֲגָם, לָפוּשׁ אָמְרוּ מִקֹּדֶם –

וְשָׁם עַל הָרֵעִים נָפַל נִמְנוּם וָרֹדֶם.

לְפֶתַע – טְפָח! מִתּוֹךְ הַסְּבַךְ

דֹּב פְּעוּר-פֶּה מוּלָם צָמַח.

כָּאן, לְמַרְאֶה מִפְלֶצֶת-זַעַף,

פַּחְדָן-חָתוּל קָפַץ וְנָס,

וְהַתַּחְמָס

פָּרַח וַיָּעַף.

וְהָאָדָם, שֶׁלֹּא נִסָּה אַף

לְהִתְגּוֹנֵן מֵרֹב-הַחִיל,

הָיָה נִסְפֶּה בְּאֵין מַצִּיל –

לוּלֵא הַכֶּלֶב הָאָצִיל.

הוּא חִישׁ נָעַץ בַּדֹּב שִׁנָּיו בְּכָל הַכֹּחַ;

וְאַף כִּי יְרִיבוֹ, טְרוּף זַעַם וּמַכְאוֹב,

פָּגַע גַּם בִּבְשָׂרוֹ פְּגִיעוֹת קָשׁוֹת לָרֹב –

הוּא אֶת שִׁנָּיו מֵאֵן לִפְתּוֹחַ

עַד כִּי הֵקִיץ קִצּוֹ הַמַּר.

וְהָאָדָם? בּוּשָׁה לוֹמַר:

רַק לְאָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף

נֶאֱמָנוּת כָּזוֹ שֶׁל כֶּלֶב!

עַד שֶׁאָרְכָה הַהֵאָבְקוּת,

תָּפַס הָאִישׁ, חִוַּר מִפַּחַד,

אֶת הָרוֹבֶה וְהַיַּלְקוּט –

וְרָץ כִּרְדוּף שֵׁדִים מִשַּׁחַת.

מָה קַּל שֵׁרוּת-יְדִיד בַּפֶּה וּבַלָּשׁוֹן;

אוּלָם יְדִיד-אֱמֶת נִכָּר רַק בְּאָסוֹן.

מָה מְעַטִּים עוֹמְדִים בְּבֹחַן זֶה הָרֶגַע!

וּמָה תְּכוּפוֹת אָדָם נִבְזֶה,

כְּמוֹ גִבּוֹר מִקְרֵנוּ זֶה,

אֶת מַצִּילוֹ יַפְקִיר בַּפֶּגַע –

וְאַחַר-כָּךְ, בְּפֶה עָקֹם,

עוֹד יְגַדְּפוֹ בְּכָל מָקוֹם.