דֹּב בִּישׁ-מַזָּל נִלְכַּד

בְּרֶשֶׁת-הַצַּיָּד.

מָרָה עָלָיו נַפְשׁוֹ: אֵימָה עָלָיו נוֹפֶלֶת.

אֶפְשָׁר לְהִתְלוֹצֵץ בַּמָּוֶת מֵרָחוֹק –

אַךְ בְּהָקִיץ הַקֵּץ, מִיָּד יָגוּז הַצְּחוֹק.

קָשָׁה גַם עַל הַדֹּב פְּרִידָה מֵאוֹר-הַחֶלֶד.

הוּא לֹא הָיָה נִרְתָּע מִקְּרָב,

אַךְ סְבַךְ הָרֶשֶׁת בְּעוֹכְרָיו.

מַה כְּנֶגְדָּהּ יוֹעִיל הַכֹּחַ?

וּמִכָּל עֵבֶר סוֹבְבִים

אוֹתוֹ רוֹבִים, אַלּוֹת, כְּלָבִים…

אָמַר אֵפוֹא הַדֹּב לִפְעֹל בְּכֹחַ מֹחַ.

“שְׁמַע, רֵעַ” – הוּא קוֹבֵל לִפְנֵי צַיָּד רָאשִׁי –

"מָה חֵטְא מָצָאתָ בִּי, כִּי תְּבַקֵּשׁ נַפְשִׁי?

וְכִי צָמֵאתִי דָם? וְכִי שָׁחַרְתִּי רֹעַ?

לְהֵפֶךְ, יְדִידִי! הָאֱלֹהִים עֵדִי:

בֵּין הַחַיּות כֻּלָּן אֲנִי הַיְחִידִי

אֵינִי נוֹהֵג בַּמֵּת לִפְגּוֹעַ".

– “אֱמֶת” – עָנָה הָאִישׁ: "וְזֶה יָפֶה מְאֹד

שֶׁתַּחֲלֹק כָּבוֹד

לָאֲנָשִׁים שֶׁמֵּתוּ.

אַךְ מֻבְטָחַנִי מִן הַסְּתָם

כִּי הַחַיִּים שֶׁתְּפַסְתָּם

מִמְּךָ שְׁלֵמִים לֹא הִשְׁתַּמֵּטוּ.

הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר כְּדַאי

לוּ כְּלָל הָפוּךְ לְךָ סִגַּלְתָּ:

לוּ לַמֵּתִים דַּוְקָא נִטְפַּלְתָּ –

וְלֹא הָרַגְתָּ אֶת הַחַי".