אֵי-פַּעַם רָאֲתָה שִׁבֹּלֶת בַּקָּמָה,
מִבַּעַד לַזְּכוּכִית, פְּרָחִים בַּחֲמָמָה:
כָּל פֶּרַח מְפֻנָּק גָּדֵל שָׁם שְׂבַע-טִפּוּחַ,
בְּעוֹד שֶׁהִיא פְּתוּחָה לְקֹר, שָׁרָב וָרוּחַ;
וַתֹּאמֶר בְּרֻגְזָה לְבַעַל-הַקַּרְקַע:
"מַדּוּעַ לָאָדָם אֵין יֹשֶׁר וּצְדָקָה:
מִי שֶמַּרְהִיב עֵינְכֶם בְּנוֹי לְלֹא-תוֹעֶלֶת,
מִזֶּה לֹא תִּמְנְעוּ שׁוּם סַעַד וּבְרָכָה;
וְזֵה אֲשֶׁר עָלָיו כָּל קִיּוּמְכֶם בַּחֶלֶד –
חֶלְקוֹ הֶפְקֵר וְהַזְנָחָה.
הַאִם לֹא הַשָּׂדֶה – עִקַּר פַּרְנָסָתְךָ?
וּרְאֵה: כַּמָּה עָזוּב, מֻזְנָח, גָּדֵל הוּא פֶּרַע!
מִזְמַן שֶׁבַּקַּרְקַע טָמַנְתָּ אֶת הַזֶּרַע –
הֲכִסִּיתָנוּ יוֹם אֶחָד
כִּפַּת-זְכוּכִית מִפְּנֵי בָּרָד?
הֲחִמַּמְתָּנוּ בַּצְמַרְמֹרֶת?
הַהִשְׁקִיתָנוּ בַּבַּצֹּרֶת?
לֹא! אָנוּ פֹּה נִמַּק בַּקֹּר אוֹ בָּאָבָק –
וּבוֹ בִּזְמַן פִּרְחֵי-הַסְּרָק,
שֶׁאֵין לְךָ מֵהֶם לֹא עֹשֶׁר וְלֹא לֶחֶם –
רַכִּים וְעֲנֻגִּים גְּדֵלִים בְּמַחֲסֶה חַם.
הֵן לוּ טִפּוּל כָּזֶה טִפַּלְתָּ בַּשָּׂדוֹת,
הָיִיתָ מְאַסֵּף יְבוּל מֵאָה יָדוֹת,
מֵבִיא שַׁיֶּרֶת בָּר לַשּׁוּק בְּעִיר-הַפֶּלֶךְ –
וְחַי בְּטוֹב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ.
חֲשֹׁב נָא, יְדִידִי, וּבְנֵה- נָא חֲמָמָה
לֹא לְפִרְחֵי-הַנּוֹי, כִּי אִם בִּשְׁבִיל קָמָה".
– “יְדִידָתִי” – עָנָה הַבַּעַל לַשִּׁבֹּלֶת –
"לַשָּׁוְא רוֹצָה אַתְּ לְהַפְרִיךְ
אֶת כָּל זְכוּתִי בְּהֶבֶל-פִּיךְ:
דּוֹאֵג אֲנִי לָכֶן לְמַעְלָה מִן הַיְכֹלֶת.
אַתֶּן – בְּרֹאשׁ דַּאֲגוֹתַי.
לוּ יְדַעְתֶּן, בְּאֵיזֶה קֹשִׁי
תְּחִלָּה סִקַּלְתִּי חֶלְקוֹתַי,
אַחַר זִבַּלְתִּי אֶת שְׂדוֹתַי!..
אִם אַשְׁמִיעֵךְ כָּל-זֹאת – תֵּבוֹשִׁי.
אוּלָם חֲבָל עַל זְמָן יָקָר:
מוּטָב שֶׁתְּבַקְּשִׁי מֵעָל בִּרְכַּת מָטָר!
כִּי לוּ אֶת עֲצָתֵךְ קִבַּלְתִּי, הַפִּקַּחַת,
נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי פְּרָחִים וּבְלִי תְּבוּאָה גַם-יַחַד".
כָּךְ, לִפְעָמִים, אָדָם
מֵהֲמוֹנֵי-הָעָם
קוֹבֵל עַל מַצָּבוֹ כְּלַפֵּי “אַנְשֵׁי הַסֹּלֶת”.
אֶפְשָר לָתֵת גַּם לוֹ תְּשׁוּבָה כְּלַשִׁבֹּלֶת.