הָיָה לַמִּצְרִיִּים מִנְהָג עַתִּיק מְאֹד:

לְהַלְוָיַת הַמֵּת שָׂכְרוּ מְקוֹנְנוֹת,

אֲשֶׁר לִוּוּ אוֹתוֹ לַקֶּבֶר

בְּזַעֲקוֹת יָגוֹן וָשֶׁבֶר.

בְּהַלְוָיָה אַחַת עָבַר אֵפוֹא בָּעִיר

הֲמוֹן אֻמָּנִיּוֹת שֶׁל בֶּכִי-לְהַשְׂכִּיר.

הֵן קוֹנְנוּ, צָוְחוּ, יִלֵּלוּ –

תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה!

שָׁמַע בַּדֶּרֶךְ אֶת כָּל אֵלּוּ

קוֹסֵם מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

חָשַׁב כִּי, בְּלִי סָפֵק, יוֹצְאוֹת קִינוֹת-הָאֵבֶל

מִפִּי קְרוֹבֵי הַמֵּת מֵרֹב יָגוֹן וָסֵבֶל.

– “אַל נָא תִּבְכּוּ!” קָרָא מִיָּד:

"אֲנִי רַב-מָג וְלִי הַכֹּחַ

לְהַחֲיוֹת אֶת הַמָּנוֹחַ

בְלַחַשׁ-כֶּשֶף מְיֻחָד"

– עֲשֵׂה-נָא אֶת הַנֵּס, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ!

בָּרוּךְ תִּהְיֶה קוֹסֵם!" – נִשְׁמַע קוֹל-גִּיל נִרְגָּשׁ:

"אַךְ עוֹד טוֹבָה אַחַת עֲשֵׂה לְמַעֲנֵנוּ:

יָמוּת-נָא הַבַּרְנַשׁ

בִּן-לַיְלָה מֵחָדָשׁ!

הָיָה זֶה כָּל יָמָיו כִּילַי מֵאֵין כָּמוֹהוּ.

סָפֵק אִם אֶת יָדוֹ תִפְתַּח גַּם הַתְּחִיָּה;

אַךְ כַּאֲשֶׁר שֵׁנִית יֵלֵךְ לְעוֹלָמוֹ הוּא,

עוֹד פַּעַם, לְפָחוֹת, נַרְוִיחַ מִבְּכִיָּה".

אָכֵן לֹא מְעַטִּים הָעָשִׁירִים בַּחֶלֶד,

שֶׁרַק בְּמִיתָתָם יביאו קצת תועלת.