חָשְׁקוּ הָעַכְבָּרִים לִהְיוֹת לְגִבּוֹרִים;

וּבְלִי לָשִׂים לִבָּם לְחֲתוּלֵי-הַצַּיִד,

הֶחְלִיטוּ לְמָרֵר תַּכְלִית-הַתַּמְרוּרִים

חַיֵּי הַטַּבָּחִים וְכָל עוֹזְרוֹת-הַבַּיִת –

עַד שֶׁיִּגְדַּל כְּבוֹדָם, וְנִצְחוֹנָם יוּחַג

מִשֵּׁפֶל הַמַּרְתֵּף עַד עֲלִיַת-הַגָּג.

וּבִשְׁבִיל כָּךְ רָאוּ הֵם צֹרֶךְ

לִקְרוֹא מוֹעֶצֶת עַכְבָּרִים

שֶׁבָּה יִהְיוּ כְּשֵׁרִים לֵישֵׁב כְּחֲבֵרִים

רַק אֵלֶּה שֶׁזְּנָבָם – כִּמְלוֹא-גוּפָם לָאֹרֶךְ:

מִי שֶׁזְּנָבוֹ יוֹתֵר אָרֹךְ –

גָּדוֹל שִׂכְלוֹ לְאֵין-עֲרֹךְ,

וּבְכֵן, עַל עֲצָתוֹ אֶפְשָׁר יוֹתֵר לִסְמוֹךְ.

אִם מִשְׁפָּטָם צָדַק, אֵין זֶה מֵעִנְיָנֵנוּ.

אַגַּב, דֵּעָה כָּזֹאת רוֹוַחַת גַּם בֵּינֵינוּ,

וְלֹא אַחַת נִשְׁפּוֹט עַל שֵׂכֶל בְּנֵי-אָדָם

לְפִי זְקָנָם אוֹ אַף בִּגְדָם.

קִצּוּר הַמַּעֲשֶׂה, כָּל הָעֵדָה תּוֹבַעַת:

רַק אֲרֻכֵּי-זָנָב יֵשְׁבוּ בְּסוֹד הַוַּעַד!

וּמִי שֶׁאֵין לוֹ כְּלָל זָנָב,

אַף אִם קִפַּח אוֹתוֹ בַּקְּרָב –

מוּבָן, פָּסוּל לְכָל יָמָיו,

כִי הוּא וַדַּאי בַּטְלָן וְ“לֶמֶךְ”.

אָכֵן, חֻקָּה זוֹ נֶחְרְצָה –

וְסוֹף-כָּל-סוֹף הַמּוֹעֶצָה

כֻּנְּסָה עִם-חֲשֵׁכָה בְּמַחְסְנֵי-הַקֶּמַח.

וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא: בָּהּ נִכְלַל

עַכְבָּר בְּלִי שׁוּם זָנָב בִּכְלָל.

אָז עַכְבָּרוֹן צָעִיר, בְּרֹב תְּמִיהָה וָזַעַם,

דָּחַף עַכְבָּר זָקֵן: "מַה נִתְרַחֵשׁ הַפַּעַם?

הַאִם הַחֹק

הָיָה לִצְחוֹק?

נִדְרוֹשׁ נָא לְגָרֵשׁ אֶת הֶחָצוּף הַחוּצָה.

מַה בִּישׁ-מַזָּל כָּזֶה לַאֲחֵרִים יָעוּצָה

אִם לֹא יָדַע לִשְׁמוֹר אֲפִילוּ אֶת זְנָבוֹ?

הֲרֵי עַל כָּל הַמַּחֲבוֹא

יָמִיט הַכְּסִיל שׁוֹאָה נִצַּחַת?

אַךְ הָעַכְבָּר הֵשִׁיב בְּנַחַת:

"אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַחֹק –

אַךְ זֶה דוֹדִי. הֵבַנְתָּ? שְׁתֹק!"