“מִנַּיִן, רֹאשׁ חָכָם, אַתָּה פּוֹסֵעַ?” –

אֶת הַחֲמוֹר שָׁאַל שׁוּעָל.

– "מִן הָאַרְיֵה. הוֹי, לוּ יָדַעְתָּ, רֵעַ,

כַּמָּה חַלָּשׁ הוּא וְאֻמְלָל.

הֵיכָן כֹּחוֹ? תָּמִיד רָעַד הַיַּעַר

מִנְּהִימָתוֹ הָאַדִּירָה:

אַרְיֵה שָׁאַג – מִי לֹא יִירָא?

אָז נַסְתִּי מִפָּנָיו כְּעַל כַּנְפֵי הַסַּעַר.

וּרְאֵה עַכְשָׁו: זָקֵן, תַּשׁ-כֹּחַ הוּא רוֹבֵץ

בְּתוֹךְ מְאוּרָתוֹ – כָּמוֹהוּ כְּבוּל-עֵץ.

כָּל חַי שָׁכַח כְּבָר אֶת הַפַּחַד

וְהַכָּבוֹד אֵלָיו גַּם-יַחַד.

כָּל בַּעַל-חוֹב מִהֵר לָבוֹא

לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ אֶת חוֹבוֹ:

מִי בְּקַרְנַיִם,

מִי בְּשִׁנַּיִם…"

– "אוּלָם אֲשֶׁר לְךָ, בָּרִי לִי, יַקִּירִי,

כִּי לֹא הִרְהַבְתָּ עֹז לִנְגּוֹעַ בָּאֲרִי" –

שִׁסֵּעַ הַשּׁוּעָל אֶת אֶרֶךְ-הָאָזְנַיִם.

– “מַה יֵשׁ?” – עוֹנֶה לוֹ הַחֲמוֹר –

"מִמָּה עַכְשָׁו אֶפּחַד, אֱמֹר?

גַּם אָנֹכִי בָּעַטְתִּי בּוֹ הַפַּעַם:

יֵדַע-נָא טַעַם

פַּרְסַת חֲמוֹר!"

כֵּן דֶּרֶךְ הַשָּׁפָל. אִם רַב עֻזְּךָ עֲדַיִן,

לֹא יִמְלְאוֹ לִבּוֹ לָתֵת בְּךָ מַבָּט.

אַךְ אִם תִּפּוֹל – כְּהֶרֶף-עַיִן

הוּא הָרִאשׁוֹן בְּךָ יִבְעַט.