בְּבֵית אָדָם אֶחָד, בִּכְלוּב,

יָשַׁב זַרְזִיר – זַמָּר עָלוּב,

אַךְ פִּילוֹסוֹף וּבַעַל-דַּעַת

אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא הָיָה עוֹד.

קָשַׁר הָעוֹף קִשְׁרֵי רֵעוּת

עִם חֲתַלְתּוּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת.

אָמְנָם הַחֲתַלְתּוּל הָיָה כְּבָר לֹא פָּעוּט,

אוּלָם שָׁקֵט, אָדִיב – וּבְלִי כָּל יֵצֶר-צַיִד.

קָרָה אֵי-פַּעַם שֶׁקֻּפַּח

הַחֲתַלְתּוּל בִּידֵי טַבָּח

וְלֹא זָכָה לְשׁוּם שִׁירַיִם.

עָצוּב הוּא מְשׁוֹטֵט מֵאָז הַצָּהֳרַיִם.

כַּחֲלִילִים הוֹמִים מֵעָיו –

וּבִגְרוֹנוֹ יְלֵל-רָעָב.

– “חָבֵר, אֵינְךָ מֵבִין מְאוּמָה” –

מַטִּיף לָרֵעַ הַזַּרְזִיר –

"הַאִם הָיִיתָ לְנָזִיר?

כְּלוּם לֹא טִפְּשׁוּת הִיא שֶׁתָּצוּמָה –

וְכָאן, בַּכְּלוּב מוּלְךָ – קִיכְלִי?!

הֵן זֶה פָּשׁוּט לִקּוּי שִׂכְלִי".

– “אַךְ הַמַּצְפּוּן…” – "הוֹי, רֵעַ, אֵיזֶה הֶבֶל!

כַּמָּה מְעַט אַתָּה מַכִּיר

אֶת הָעוֹלָם, חָתוּל יַקִּיר.

לְבַעֲלֵי-תְּבוּנָה מַצְפּוּן אֵינֶנּוּ כֶּבֶל:

זוֹ מְלִיצָה רֵיקָה, שֵׁם-סְרָק –

וְהֶחָזָק תָּמִיד יִצְדַּק".

וְכָאן הַפִּילוֹסוֹף נִתֵּחַ וּפִתֵּחַ

אֶת תּוֹרָתוֹ הָעֲמֻקָּה

עַל זְכוּת הַיָּד הַחֲזָקָה.

הַחֲתַלְתּוּל הַתָּם יוֹתֵר לֹא הִתְוַכֵּחַ:

הוֹצִיא אֶת הַקִּיכְלִי, הַחַף מִכָּל עוֹן –

וַאֲכָלוֹ בְּתֵאָבוֹן.

אָמְנָם אוֹתָהּ צִפּוֹר קָטְנָה מִלְּהַשְׂבִּיעַ,

אַךְ טַעֲמָהּ נָעַם לְפִיו –

וְהוּא בְּרֹב עִנְיָן הִקְשִׁיב

לַלֶּקַח הַשֵּנִי, שֶׁהַזַּרְזִיר הִשְׁמִיעַ.

“נָכוֹן” – הוּא סָח – חֵן-חֵן, רַבִּי,

עַל שֶׁהֶחְכַּמְתָּ אֶת לִבִּי"

וְהוּא קָפַץ קְפִיצָה לְגֹבַהּ –

וְאֶת מוֹרוֹ זָלַל לָשׂבַע.