רַבִּים אוֹמְרִים: "לִי לֹא אִכְפַּת

מַה יְדַבֵּר בִּי הַזּוּלַת!

דַּיִּי אִם מַצְפּוּנִי לִזְכוּת אוֹתִי יָדוּנָה,

וְהַחוֹשְׁדִים בִּי – יַחְשְׁדוּ נָא!"

לֹא יְדִידִי! תָּמִיד נָחוּץ

לְהִזָּהֵר גַּם כְּלַפֵּי חוּץ,

פֶּן יְלַוְּךָ רִנּּוּן בַּדֶּרֶךְ.

בְּנוֹת-חֵן!

גַּם בִּשְׁבִילְכֶן

זֶה לֶקַח בַּעַל-עֵרֶךְ;

הֲרֵי שִׁמְכֶן הַטּוֹב עָדִין יוֹתֵר מִפֶּרַח.

אִם כִּי לִבְּכֶן תָּמִים וְנַפְשְׁכֶן טְהוֹרָה,

יֵש וּמֶבָּט אֶחָד, מִלָּה בִּלְתִּי-זְהִירָה

יִתְּנוּ מָזוֹן לִלְשׁוֹן-הָרָע.

וּבְכֵן, לֹא לְהַבִּיט? אָסוּר כָּל צְחוֹק וְחַיִךְ?

חָלִילָה! אַךְ חַשְּׁבִי, בַּת-חֵן, אֶת כָּל דְּרָכַיִךְ

יָפֶה-יָפֶה מֵרֹאש וְאַל תִּהִיִי פְּזִיזָה:

אָז לְהוֹלְכֵי-רָכִיל לֹא תְּהֵא עוֹד אֲחִיזָה.

אַנְיוּטָה! בִּשְׁבִילֵךְ חִבַּרְתִּי וְהֵבֵאתִי

מָשָׁל אֶחָד מַחְכִּים עַל הַטָּלֶה הַפֶּתִי.

עוֹדֵךְ יַלְדָּה – אַךְ לְהַבָּא

בּוֹ תִּמְצְאִי בְּרָכָה רַבָּה.

הַנִּיחִי-נָא אֵפוֹא בַּצַּד אֶת הַבֻּבָּה –

וּלְשָׁעָה קַלָּה, קֻנְדֶּסֶת,

עֲשִׂי אָזְנֵךְ כַּאֲפַרְכֶּסֶת.

טָלֶה בֶּן-כֶּבֶשׂ מִשְׁתּוֹבֵב

לָבַשׁ-לוֹ פַּעַם עוֹר-זְאֵב,

סְתָם-כָּךְ, מֵרֹב טִפְּשׁוּת שֶׁל נַעַר –

וְכָךְ יָצָא לָשׁוּט בֵּין הַכְּבָשִׂים קְרוֹבָיו:

רָצָה לְהִתְהַדֵּר הַפֶּתִי-הַשּׁוֹבָב;

אַךְ הַכְּלָבִים חָשְׁבוּ: זְאֵב פָרַץ מִיַּעַר.

וְעַד אֲשֶׁר הִסְפִּיק לַחְזוֹר לִדְמוּת בֶּן-צֹאן,

קָפְצוּ, זִנְּקוּ עָלָיו, הִפִּילוּ,

וְאַךְ לִטְרוֹף אוֹתוֹ הִתְחִילוּ.

אָמְנָם, רוֹעֵי-עֶדְרוֹ סוֹף-סוֹף אוֹתוֹ הִצִּילוּ,

אַךְ אֵין זֶה כְּלָל מִשְׂחַק-לָצוֹן

לִטְעוֹם אֶת טַעַם שֶׁן-הַכֶּלֶב!

תָּמִיד הָיָה בָּרִיא, שְׁמַנְמַן וּבַעַל-חֵלֶב,

אוּלָם מֵאָז חָלָה, מִסְכֵּן,

יָרַד פְּלָאִים וְהִתְנַוֵּן.

הוּא כָּל יָמָיו גָּנַח בְּלִי-הֶרֶף.

וְלוּ הָיָה לוֹ רַק קֻרְטוֹב

שֶׁל הֲבָנָה וְשֵׂכֶל טוֹב,

הָיָה נִזְהָר אַף מִלַּחְשׁוֹב

לְהִדַּמּוֹת לִזְאֵב-הַטֶּרֶף.