מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מְחוֹל הַדָּגִים

מאת: איוואן קרילוב , תרגום: חנניה רייכמן (מרוסית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

מהד' כ'; תל אביב: ברונפמן; תשל"א 1971.

סוגה:

שפת מקור: רוסית

1

אֲרִי, שֶׁמַּמְלַכְתּוֹ, מִלְּבַד הַיְעָרוֹת,

הָיְתָה בְּרוּכָה גַם בִּנְהָרוֹת,

כִּנֵּס מוֹשַׁב שָׂרֵי-הַמֶּלֶךְ:

אֶת מִי לָשִׂים נְצִיב עַל דְּגֵי אוֹתוֹ הַפֶּלֶךְ?

כַּדָּת וָדִין, עָרְכוּ מִשְׁאָל,

וְהַנִּבְחָר הָיָה – שׁוּעָל.

הֵחֵל הוּא בִּמְלַאכְתּוֹ בֶּאֱמוּנָה וָאֹמֶן.

מִיּוֹם לְיוֹם נוֹסַף לוֹ שֹׁמֶן.

הָיָה לוֹ רֵעַ טוֹב – כַּפְרִי עָרוּם אֶחָד.

אָכֵן הִשְׂכִּיל הַזּוּג אֶל הַמְּלָאכָה לָגֶשֶׁת:

בִּידֵי הַשַּׁר – מֹאזְנֵי-מִשְׁפָּט,

בִּידֵי עוֹזְרוֹ – חַכָּה וָרֶשֶׁת;

וְהַשָּׁלָל, לְפִי חוֹזֶה –

חֶצְיוֹ לָזֶה, חֶצְיוֹ לָזֶה.

אַךְ הָאֲרִי – נֵעוֹר בּוֹ חֶשֶׁד

כִּי נְצִיבָיו מַרְבִּים לַחְטוֹא,

וַיֹּאמֶר בְּעַצְמוֹ לִפְקוֹד אֶת מַמְלַכְתּוֹ.

הוֹלֵךְ הוּא בְּדַרְכּוֹ, קָרֵב לִשְׂפַת-הַמַּיִם –

וְשָׁמָּה הַכַּפְרִי, שֶׁצָּד שָׁלָל הָגוּן,

נִגַּשׁ אוֹתָהּ שָׁעָה לִמְלֶאכֶת הַטִּגּוּן.

בְּמַחֲבַת רַחֲבַת-יָדַיִם

יָצְאוּ דָגִים בִּמְחוֹל-מַחְנַיִם:

כָּל דָּג פִּרְכֵּס, פִּרְפֵּר, קִפֵּץ

בְּהַרְגִּשׁוֹ קִרְבַת הַקֵּץ.

– “מַה מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן וַּמה לְּךָ בֵּינֵינוּ?” –

שָאַל אֶת הַכַּפְרִי

בְּכַעַס הָאֲרִי.

“מַלְכֵּנוּ הָאַדִּיר!” – עוֹנֶה לוֹ שׁוּעָלֵנוּ:

"זֶהוּ עוֹזְרִי וּמַזְכִּירִי,

חֲבִיב הָעָם כֻּלּוֹ, בַּר-לֵב וּנְקִי-כַּפַּיִם;

וְאֵלֶּה – נְצִיגִים מִכָּל תּוֹשְׁבֵי הַמַּיִם.

הֵם בָּאוּ בִּמְיֻחָד לִמְסוֹר לְךָ בְּרָכָה,

שַׁלִּיט אָהוּב, לְבוֹאֲךָ".

– “וּמַה מַּצַּב הָעָם בַּאֲזוֹרְךָ, הַגֶּד-נָא?”

– "הוּא מְאֻשָּׁר כָּל-כָּךְ, הוֹ אַב-הָרַחֲמִים,

שֶׁלֹּא יֹאבֶה מִכָּאן לָלֶכֶת אַף גַּן-עֶדְנָה.

חֶפְצוֹ הַיְחִידִי – שֶׁתַּאֲרִיךְ יָמִים!"

– "וְאֵלֶּה הַדָּגִים – מַדּוּעַ זֶה, עֲנֵה-נָא,

כָּל-כָּךְ יְנַפְנְפוּ בָּרֹאש וּבַזָּנָב?"

– "הוֹ מֶלֶךְ רַחֲמָן, רוֹקְדִים הֵם כָּאן יַחְדָּו

מֵרֹב-שִׂמְחָה כִּי בָּאתָ הֵנָּה".

יוֹתֵר לֹא הִתְאַפֵּק הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר;

וּכְדֵי שֶׁהָרִקּוּד לֹא יִשָּׁאֵר בְּלִי נֹגֶן,

הִכְרִיחַ אֶת הַשַּׂר, יַחְדָּו עִם הַמַּזְכִּיר,

בְּצִפָּרְנָיו לָשִׁיר כְּהֹגֶן.


  1. מחוֹל–הדגים. – בגירסה הראשונה של המשל הזה, שנפסלה ע"י הצנזוּרה, היה הסיוּם שוֹנה בהחלט: האריה קיבל את הסברי השוּעל, הוֹדה לו ונפרד ממנוּ בחביבוּת. לפי עדוּת בני התקוּפה, הוּנח ביסוֹד המשל מעשה שהיה בשעת סיוּרוֹ של הקיסר אלכסנדר הראשון ברחבי רוסיה. לפני צאתו מאחת הערים שביקר בדרכוֹ, ראה המלך בעד החלון של בית בית מוֹשל–הפלך קבוּצת–אנשים. כאשר שאל לפשר הדבר, השיב לו המוֹשל כי זוהי משלחת מאת התושבים, שבאה להביע להוד מלכותו רגשי תודה על פריחת הפלך. המלך, שמיהר לדרכו, לא קיבל את המשלחת, אשר לאמיתו של דבר עמדה להגיש תלוּנה על המושל.  ↩

איוואן קרילוב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של איוואן קרילוב (מחבר)
רקע
איוואן קרילוב

יצירותיו הנקראות ביותר של איוואן קרילוב

לכל יצירות איוואן קרילוב בסוגה משלים

לכל יצירות איוואן קרילוב

עוד מיצירותיו של חנניה רייכמן (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

צללי-ערב

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

כשאנו, יושבי הכרכים, עודרים ברחובות קריה ואנו רואים את הבתים הגדולים, בתי- חומה, בעלי עליות רבות, - הלא כמצודות בעלות חלונות הרבה הם בעינינו. גם לעין היותר בהירה קשה להפלות בין בית לביתו בין שער לשער. תכנית אחת לכולם. כולם נבנו על פי מידה אחת וסדר אחד, בלי עצמיות מיוחדת ובלי נפש, גם שוכרי הבתים, שוכרי הדירות בתים באים ויוצאים חליפות, זה יגור שנה וזה שנתים ימים; במקום שגר איש בעל בנים יגור אחר- כך חשׂוך בנים במעון זה גרה אלמנה ושתי בנותיה, אשר נהגו מיגיע כפיהן ותחיינה בשלום ועתה הוא משכן למשפחה שחצנית וצעקנית. בעליה זו פרחה תומת נערה יפה, פרחה הילדות, ועתה יושב שם איש זקן, שהוא למשא על בניו… גם ליושבי המעונות והדירות בעצמם קשה להטביע חותמם על משכנם מספר חדרים עושה דירה אחת החלונות שוים, הקירות שוים, התקרות והרצפות שוות, במה איפוא יעשה היחיד את ביתו ששונה מחברו? –

אחרת היא העיר הקטנה, שם השמים רבים והאויר רחב. אין בית דבק בחברו, אין רחוב מאפיל על חברו, איש איש בונה בשלו, ברשותו – כחפצו. לפי צורת הבית ואופן בניתוֹ כבר נדע את היושב בו. ואפילו בעיירות קטנות, מושבות בני- ישראל, ששם אין עושר ויכולת חומרית גדולה, אלא מסורה רבה ודברים משותפים יהודיים הרבה, אפילו בעיירות קטנות יש לכל אחד ואחד פנאי לתת מעט עצמיות לביתו, זה ניכר בגנו וזה בחצרו, זה בחלונותיו וזה בדלתותיו, זה במעלות של אבן או של עץ וזה במעקהו או בכרכובו, זה יצפה גנו ברזל אדום, שחור או ירוק וזה ברעפים אדומים או נסרים קטנים. זה עושה אותו תבן וזה סוף, זה אוהב את הצבע הלבן וזה את הכחול או את הירוק והאדמדם. ואם תראה איש שטרוד הוא בבית- המדרש בעניני התפילה, טליתו על ראשו ועיניו לספר התהילים, או להפך, תראה איש שקוע בעניני דארעא, רץ ברחובות למכור אן לקנות, ללווֹת או לשלם, ובכלל לעשות מסחר ולהביא לחמו, אל תאמין שכולו נתון לדברים הללו ולא נשארה בו איזה מחשבה בדבר שכלול ביתו ועצמיותו. ואפילו זה שאינו מקפיד על בגדיו ליפוֹתם מיפה הוא את ביתו; ואפילו זה שחושב כל קישוט למעשה “יצר- הרע” מקשט הוא את ביתו, ודוקא בלי יצר הרע, כי אם במעט יצר טוב..

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.