אִם לֹא תִּרְצֶה לִהְיוֹת לִצְחוֹק,

שִׂים כְּלָל אֶחָד לְךָ לִחֹק:

הֱיֵה תָּמִיד אֲשֶׁר הִנֶּךָ

וְאַל תִּפְרוֹשׁ מִבְּנֵי-מִינֶךָ.

אַל תִּדָּחֵק לָבוֹא בַּחוּג הַמְיֻחָס;

וְאִם הִנְּךָ נַנָּס –

אַל תִּתְפָּאֵר בְּגֹבַהּ.

עוֹרֵב לְתוֹךְ זְנָבוֹ תָּקַע נוֹצוֹת-טַוָּס

וּבְגַאֲוָה יָצָא בֵּין טַוָּסִים הָרְחוֹבָה.

עַתָּה (כָּךְ הוּא חָלַם) קְרוֹבָיו וּמַכָּרָיו

ישְׁתַּחֲווּ כֻּלָּם לִפְנֵי הוֹדו הָרַב.

הֲרֵי לַטַּוָּסִים עַתָּה הוּא מְקֹרָב –

וּמֵהַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאִָה

יִהְיֶה חֶלְקוֹ עִם חוּג בְּנֵי-מַעְלָה.

אַךְ לָעוֹרֵב הַמִּתְרַבְרֵב

חִכָּה כִּבּוּד בִּלְתִי-עָרֵב.

הַטַּוָּסִים פִּתְאֹם פָּשְׁטוּ עַל הָאוֹרֵחַ

וְלֹא בִּלְבַד נוֹצוֹת זָרוֹת –

גַּם נוֹצוֹתָיו הִרְבּוּ לִמְרוֹט,

עַד שֶׁבְּקֹשִׁי רַב נִמְלַט, כֻּלּוֹ קֵרֵחַ.

אָז שָׁב לִבְנֵי-מִינוֹ – פָּרוּעַ, מְנֻקָּר;

אַךְ בְּצוּרָה כָּזוֹ גַם שָׁמָּה לֹא הֻכַּר.

כָּל הָעוֹרְבִים קְרוֹבָיו הוֹסִיפוּ בּוֹ לַחְבּוֹל עוֹד –

וְכָכָה הוּא נִשְׁאַר לֹא סֹלֶת וְלֹא פְּסֹלֶת:

מִבְּנֵי מִינוֹ הַדַּל פָּרַשׁ

וּמִזָּרִים בְּבוּז גֹּרַשׁ.

אַסְבִּיר אֶת הַמָּשָׁל בְּמַעֲשֶׂה מַמָּשׁ:

מָמוֹנָה, בַּת סוֹהֵר, הָגְתָה מַחְשֶׁבֶת-פַּחַז

לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ רָם-יַחַס.

נְדֻנְיָתָהּ – חֲצִי-מִלְיוֹן.

חִישׁ הִשִּׂיאוּהָ לַבָּרוֹן.

אוּלָם לַשָּׁוְא לִבָּה שָׂמַח אָז:

קְרוֹבֵי הַבַּעַל לָהּ בָּזִים –

כִּי הִיא נוֹלְדָה לֹא-מְיֻחֶסֶת:

וּבְנֵי-בֵּיתָהּ מְרֻגָּזִים

כִּי הִיא כְּבָר “גְּבֶרֶת מְפֻרְכֶּסֶת”.

וְשׁוּב אֵינָהּ,

הַמִּסְכֵּנָה,

לֹא בַּת-עוֹרֵב וְלֹא טַוֶּסֶת.