אִכָּר אֶחָד זָרַע

שָׂדֵהוּ שְׂעוֹרָה,

וְסוּס צָעִיר תָּמַהּ עַל טֹרַח הַזּוֹרֵעַ:

"כְּלוּם בַּעֲלֵנוּ הִשְׁתַּגֵּעַ?

אָכֵן פְּלִיאָה הִיא: עַל סְמַךְ מָה

נֶחְשַׁב אָדָם לִגְדוֹל-חָכְמָה?

כַּמָּה רַבָּה הִיא הָאִוֶּלֶת

לַחְרוֹשׁ חֶלְקַת-שַׂדֶה שְׁלֵמָה,

בִּשְׁבִיל לִקְבּוֹר בָּאֲדָמָה

שְׂעוֹרָתוֹ לְלֹא תּוֹעֶלֶת!

כְּלוּם לֹא מוּטָב אוֹתָהּ לָשִׂים

בָּאֲבוּסִים, בִּשְׁבִיל סוּסִים?

אוֹ שֶׁיִּזְרוֹק אוֹתָהּ הַלּוּלָה:

אָז, לְפָחוֹת, עוֹפוֹת יִזְכּו לָהּ.

גַּם אִלּוּ הֶחְבִּיאָהּ – רוֹאָה הָיִיתִי כָּאן

רַק מַעֲשֶׁה צַיְקָן.

גַּם זֹאת אֶפְשָׁר לִסְלוֹחַ;

אַךְ לְפַזֵּר לָרִיק – הֵן זֶה טִמְטוּם-הַמֹּחַ!"

וּמָה הַסּוֹף? הַ“בַּזְבְּזָן”,

שָׁלֹּא הוֹתִיר בַּיָּד אַף קֹרֶט

קָצַר יְבוּל גָּדוֹל – וְזָן

בּוֹ גַם אֶת בַּעַל-הַבִּקֹרֶת.

קוֹרֵא! אָמְנָם לִי אֵין הִסּוּס

כִּי אַךְ תִּצְחַק לְדִין הַסּוּס.

אַךְ כְּלוּם לֹא כָּך בְּעֶצֶם דָּנו

כָּל הַדּוֹרוֹת, וְגַם שֶׁלָּנוּ,

בַּהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה

מתּוֹךְ עַזּוּת-בּוּרִים עִוֶּרֶת,

מִבְּלִי הָבִין אֶת רְצוֹנָה

וְתַכְלִיתָהּ הַמְסֻתֶּרֶת?