קָרָה שֶׁלַּהַב חֶרֶב-פֶּלֶד
נִזְרַק כִּכְלִי חֲסַר-תּוֹעֶלֶת
לְגַל-גְּרוּטוֹת –
וְאַחַר-כָּךְ נִמְכַּר בַּשׁוּק בִמְחִיר פְּרוּטוֹת.
קוֹנֵהוּ, אִישׁ כַּפְרִי בְּלִי דִמְיוֹנוֹת-שֶׁל-רַהַב,
מָצָא לַכְּלִי שִׁמּוּשׁ; הִרְכִּיב יָדִית לַלַּהַב
וַעֲשָׂאוֹ “כָּל-בּוֹ”: יַחְטוֹב בּוֹ וְיִגְזוֹר
סְמוּכוֹת בִּשְׁבִיל גִּנָּה, מוֹטוֹת לְבֶדֶק חַיִץ,
יִקְצוֹץ עַנְפֵי-עֵצִים, יַתְקִין שְׁבָבֵי-מָאוֹר…
קִצּוּר-הַמַּעֲשֶׂה, עַד שֶׁחָלַף הַקַּיִץ
דָּמָה, מֵרֹב פְּגִימוֹת, הַלַּהַב לְמַסּוֹר.
וְהוּא גַם כְּלִי-מִשְׂחָק: עָלָיו יִרְכַּב כָּל יֶלֶד.
בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, כְּשֶׁהָיָה הַפֶּלֶד
מֻנָּח בְּתוֹךְ הַצְּרִיף, שָׁאַל אֶת פִּיו קִפּוֹד,
אֲשֶׁר גַּם הוּא שָׁכַן כָּבוֹד
מִתַּחַת לַסַּפְסָל, מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת:
"מַה, בִּמְחִילַת כְּבוֹדְךָ, חַיֶּיךָ כָּאן שָׁוִים?
אִם לֹא לַשָּׁוְא שׁוֹכְנֵי-הַחֶלֶד
שָׁרִים שִׁירֵי-תְּהִלָּה לַפֶּלֶד,
אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁ לַחְטוֹב שְׁבָבִים
אוֹ לְהַסִּיעַ שׁוֹבָבִים?"
– "בִּידֵי חַיָּל אַמִּיץ מַפִּיל הָיִיתִי רֶטֶט
עַל כָּל אוֹיֵב וּמִתְנַכֵּל" –
הֵשִׁיב הַלַּהַב לַשּׁוֹאֵל –
"וְכָאן עָצְמַת-עֻזִּי שׁוֹבֶתֶת.
אַךְ כְּלוּם הִנֵּנִי בֶּן-חוֹרִין?
אִם בִּקְטַנֵּי-קְטַּנּוֹת עַכְשָׁו אֲנִי טוֹרֵחַ,
הֵן הַכְּלִימָה לֹא לִי: לָבוֹשׁ חַיָּב כַּדִּין
רַק זֶה שֶׁלֹּא הֵבִין,
לְמָה אֲנִי צָלֵחַ".