"מַה בֶּצַע לֶעָשִׁיר בְּשֶׁפַע הַמָּעוֹת,
אִם הוּא מַדִּיר עַצְמוֹ מִכָּל הַהֲנָאוֹת,
וְרַק צוֹבֵר-לוֹ עוֹד וְעוֹד?
וּבִשְׁבִיל מָה הוּא כָּל הַצֶּבֶר?
אִישׁ לֹא יִקַּח כַּסְפּוֹ לַקֶּבֶר!
לֹא אִלְמָלֵא נָפַל הָעֹשֶׁר לְיָדַי,
חַיֵּי-מְלָכִים הָיִיתִי חַי!
הַכֹּל הָיוּ תְּמֵהִים לִפְאֵר חֲגִיגוֹתַי –
אֹךְ בְּפַזְּרִי מָמוֹן לְגִיל וְשַׁעֲשׁוּעַ
מַרְבֶּה הָיִיתִי גַם צְדָקָה
לְכָל נִצְרָךְ וְכָל דַּכָּא".
כָּךְ עַל קֵיבָה רֵיקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה
הִרְהֵר עַל מִשְׁכָּבוֹ אֶבְיוֹן בִּצְרִיף רָעוּעַ.
פִּתְאֹם נִשְׁמַע רִשְֹרוּשׁ – וְדֶרֶךְ חוֹר קָטָן
נִכְנַס לַצְּרִיף קוֹסֵם (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שָׂטָן).
וַיֹּאמֶר לָאֶבְיוֹן: "שָׁלוֹם! שָׁמַעְתִּי, רֵעַ,
כִּי בִּרְצוֹנְךָ לְהִתְעַשֵּׁר,
בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת עָשִׁיר כָּשֵׁר:
לְמַטָּרָה כָּזֹאת מִצְוָה הִיא לְסַיֵעַ.
הִנֵּה לְךָ אַרְנָק. בּוֹ רַק דִּינָר אֶחָד;
אַךְ אִם תִּקַּח אוֹתוֹ בַּיָּד,
יִצְמַח שֵׁנִי תַּחְתָּיו מִיָּד;
וְאַחֲרָיו – שְׁלִישִׁי: מַטְבֵּעַ לְמַטְבֵּעַ.
אִם-כֵּן תּוּכַל כְּחֶפְצְךָ
לִשְׁאוֹב מִקֶּרֶן-הַבְּרָכָה,
אוּלָם זְכֹר-נָא, הִזְהַרְתִּיךָ:
אָסוּר בַּהֲנָאָה אַף זוּז – עַד אִם תַּשְׁלִיכָה
אֶת הָאַרְנָק לְתוֹךְ נָהָר".
כִּלָּה הַשֵּׁד דְּבָרָיו, יָצָא – וְלֹא חָזַר.
הָרָשׁ מֵרֹב-שִׂמְחָה כִּמְעַט שֶׁנִּשְׁתַּגֵּעַ.
בְּשׁוּב עָלָיו רוּחוֹ, הוּא עָט עַל הַמַּטְבֵּעַ.
הַכֹּל נִדְמָה לוֹ כְּחֲלוֹם:
מִדֵּי יָזִיז מִן הַמָּקוֹם
דִּינָר אֶחָד, מוּכָן שֵׁנִי לוֹ,
וְכָךְ בְּלִי-סוֹף חוֹזֵר הַמַּעֲשֶׂה חֲלִילָה.
– “לוּ אֶת אָשְׁרִי הָאֵל עַד בֹּקֶר הֶאֱרִיךְ!”
חָשַׁב הוּא בְּלִבּוֹ – "יוֹתֵר אֵינִי צָרִיךְ:
אוֹצִיא לִי הוֹן מִזֶּה הַכֶּלִי
וּכְמוֹ נָגִיד גָּדוֹל אֶחְיֶה לִי".
הַבֹּקֶר בָּא.
זָכָה כְּבָר הָאֶבְיוֹן לַעֲשִׁירוּת רַבָּה –
אַךְ מַחְשַׁבְתּוֹ עַכְשָׁו שׁוֹנָה תַּכְלִית הַשֹּׁנִי;
“אָמְנָם” – אוֹמֵר הָאִישׁ – "נִפְטַרְתִּי מִן הָעֹנִי;
אַךְ לָמָּה אֲוַתֵּר
עַל עֹשֶׁר רַב יוֹתֵר?
מִי לֹא יִשְׂמַח לַהוֹן כָּמוֹנִי?
וְכִי אֶהְיֶה כָּל-כָּךְ עָצֵל
וּמַזָּלִי לֹא אֲנַצֵּל?
הִנֵּה כְּבָר יֵשׁ לִי דַי לְבַית,
לְמֶרְכָּבָה, לִמְעוֹן-הַקַּיִט;
אַךְ אִם אֶפְשָׁר, נוֹסָף לָזֹאת,
לִרְכוֹשׁ אִי-אֵלֶּה אֲחֻזּוֹת –
כֵּיצַד אַחְמִיץ שְׁעַת-הַכֹּשֶׁר?
רַק יוֹם אֶחָד בִּלְבַד אֶחְיֶה עוֹד בְּצִמְצוּם.
כְּלוּם לֹא כְּדַאי מְעַט לָצוּם
בִּשְׁבִיל לִזְכּוֹת בְּכֵפֶל-עֹשֶׁר?
הֲרֵי עֲדַיִן יֵש לִי פְּנַאי:
הַרְבֵּה שְׁנוֹת-נַחַת לְפָנַי!"
מֵאָז עָבַר לֹא יוֹם, עָבַר שָׁבוּעַ, חֹדֶשׁ;
מִלֵּא הָאִישׁ כֵּלָיו דּינְרֵי-זָהָב עַד גֹּדֶשׁ,
אֲבָל עֲדַיִן לֹא פָּסַק
מִלַּחֲלוֹב אֶת הָאַרְנָק.
רָעֵב יִשְׁכַּב לִישׁוֹן, אַךְ עִם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ
יַחְזוֹר מִיָּד לִמְלֶאכֶת אֶמֶשׁ:
תָּמִיד, תָּמִיד עַל פִּי חֶשְׁבּוֹן
חָסֵר עוֹד מַשֶּׁהוּ לַהוֹן.
לֹא פַּעַם כְּבָר הֵבִיא אֶת אַרְנָקוֹ הַיְאוֹרָה;
אַךְ שׁוּב, בְּיֶתֶר-שְׂאֵת, חַמְדָנוּתוֹ נְעוֹרָה –
וְהוּא חוֹזֵר עַל עִקְּבוֹתָיו:
“כֵּיצַד בְּמוֹ-יָדַי אֶסְתּוֹם מַעְיַן-זָהָב?”
סוֹף-סוֹף הִלְבִּין רֹאשׁוֹ. חָלוּשׁ, רָזֶה, שָׁחוֹחַ,
צָהֹב כְּצֶבַע זְהָבוֹ,
הוּא נִזְדַּקֵּן גַּם בִּלְבָבוֹ.
הַכֹּל קִפַּח הָאִישׁ: בְּרִיאוּת, שַׁלְוָה, מָנוֹחַ;
גַּם חֲלוֹמוֹת גְּדֻלָּה הִסְפִּיק מִכְּבָר לִשְׁכּוֹחַ…
אוּלָם יָדוֹ הָרוֹעֵדָה
עוֹד מַמְשִׁיכָה בָּעֲבוֹדָה:
לִדְלוֹת זָהָב עַד כְּלוֹת הַכֹּחַ…
וְאַחְרִיתוֹ? מֻקַּף זָהָב,
מֵת הֶעָשִׁיר מִיתַת רָעָב:
אֶצְבְּעוֹתָיו צִבְּתוּ עֲדַיִן
דִּינָר אַחְרוֹן
לְמִלִּיּוֹן
סָפֵק טֵית-וָו, סָפֵק טֵית-זַיִן.