יְהוֹסֵף, קַח לְךָ סֵפֶר, בְּחַרְתִּיו

לְךָ מִטּוּב לְשׁוֹן קֵדָר וְעֵיפָה!

כְּתַבְתִיו – וַחֲנִית-הֶרֶג מְלֻטָּשׁ

בְּיָדֵינוּ, וְהַחֶרֶב שְׁלוּפָה,

וְהַמָּוֶת יְצַו צָבָא לְהַחְלִיף

בְּצָבָא, אֶת צְבָאיִם, וַחֲלִיפָה.

וְלֹא אֶחְדַּל לְהַשְׂכִּילָךְ, וְאִם עַל

סְבִיבִי פָּעֲרָה פִיהָ אֲסִיפָה,

לְמַעַן מָצְאֲךָ חָכְמָה – מְיֻפֶּה

לְנַפְשִׁי מִמְּצֹא צָרַי נְגִיפָה.

קְחָה אוֹתוֹ וְשִׂיחַ בּוֹ וְצֵא מִן

קְהִלַּת לַעֲגֵי לָשׁוֹן וְשָׂפָה,

וְדַע כִּי כָל נְבוֹן דָּבָר – כְּמוֹ עֵץ-

פְּרִי מָתוֹק, וְעָלֵהוּ תְּרוּפָה,

וְהַפֶּתִי כְּעֵץ-יַעַר, אֲשֶׁר סוֹף

נְצָרָיו וַעֲנָפָיו אֶל שְׁרֵפָה.