א    🔗

תֶּן-נָא, אֱלֹהִים, וְהָיוּ הַשָּׁמַיִם בְּהִירִים

וְהַיּוֹנִים-צְחוֹרוֹת.

עֲשֵׂה זֹאת, אֱלֹהִים,

עֲשֵׂה לְמַעֲנָהּ – –

צַוֵּה לָעֲנָנִים, צַוֵּה-נָא וְהָלְכוּ.

הַעֲלֵה-נָא אֶת הָאֵד מִן הֶהָרִים.

אַתָּה אָהַבְתָּ יְלָדִים –

עֲשֵׂה-נָא רְצוֹנָהּ.

אַל-נָא אֱלֹהִים,

אַל-נָא תְּסָרֵב.

אֲנִי גַם לֹא אֵדַע

הַפְצֵר – –

ב    🔗

יוֹנִים צְחוֹרוֹת

שָׁמַיִם בְּהִירִים.

מִי שָׁם מְחַיֵּךְ

עַל הֶהָרִים?

אוֹדְךָ, אֱלֹהִים,

כִּי שָׁעִיתָ אֶל עָצְבָּהּ.

הֵן גַּם אַתָּה תָּגִיל

אֶל-שִׂמְחָתָהּ רַבָּה – –

נֵצֵא-נָא,

אֱלֹהִים,

נֵצֵא עַתָּה שְׁלָשְׁתֵּנוּ

אֶל הֶהָרִים.

ירושלים, שבט ת"ש