אֲמַרְתֶּם: “כָּאֵלֶּה הֵם, כָּאֵלֶּה הַחַיִּים” –
וְאֶת הַדִּין הִצְדַּקְתֶּם.
דִּבַּרְתֶּם: “כָּכָה זֶה, מֵאָז וּמִתָּמִיד זֶה כָּכָה” –
וְאֶת הָאֵשׁ הַמִּתְפָּרְצָה הֶחֱנַקְתֶּם – – –
נִצְּבוּ עָלַי יָמַי, יַכְרִיזוּ בְמִקְהֶלֶת:
"מִלְחָמָה בָךְ, הַשְׁלָמָה,
מִלְחָמָה" –
וְלֹא אִיכְפַּת אִם תִּלְעֲגוּ לִי: יֶלֶד!
כִּי טוֹב לִי, טוֹב לָשֶׁבֶת עִם פִּרְחֵי-הָרְחוֹב
וּלְבַקֵּשׁ בַּחוֹל אוֹצָר, אֲשֶׁר גָּנַז, כְּאִילוּ, עוֹבֵר-אֹרַח – – –
הָיְתָה לִי חָכְמַתְכֶם כְּמוֹ פַרְוָה בְּצָהֳרֵי יוֹם-קַיִץ –
אַח, הָיְתָה כְּבָר חָכְמַתְכֶם עָלַי לַטֹרַח – – –