רְאֵה, אֲנִי הָאִישׁ שֶׁהַכֹּל נְטָשׁוֹ.
אֵין אַף אֶחָד בָּעִיר הַיּוֹדֵעַ עָלַי,
צָרַעַת בִּי פָּרְחָה.
וּבַקַּרְקֶשֶׁת שֶׁלִּי אֲנִי מַקִּישׁ,
מַכֶּה בְּזֶה הָאוֹת שֶׁבִּי, הַמֵּבִישׁ,
בְּאָזְנֵי כָּל אֶחָד
שֶׁבְּקִרְבָתִי עוֹבֵר.
וְהַשּׁוֹמְעִים אֶת נֶקֶשׁ הָעֵץ,
אֶל מִשְׁבַּתִּי אַף לֹא יִפְנוּ הַבֵּט,
שֶׁמָּא יִגַּע הַדָּבָר אֶל לִבָּם.
עַד לְמָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ קוֹל קַרְקַשְׁתִּי
אֲנִי בַּבַּיִת. וְשֶׁמָּא עִמָּדִי
אַתָּה מְאֹד קוֹלָהּ תַּגְבִּיר, עַד כִּי
אִישׁ לֹא יָעֵז לִקְרֹב אֶל מֶרְחַקִּי
מֵאֵלֶּה הַנְּסוֹגִים מִקִּרַבָתִי.
כָּךְ שֶׁאוּכַל לָלֶכֶת לִי זְמַן רַב
בְּלִי שֶׁאִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ נַעֲרָה
אוֹ יֶלֶד קָטָן אֶרְאֶה.
הַחַיּוֹת לְהַבְהִיל לֹא יָאֶה.
פריס, לפני יוני 1906