כְּמוֹ נָהָר בְּהִשְׁתַּפְּכוֹ הַיַּמָּה
בְּפַעַר פִּיו פּוֹרֵץ אֶת כָּל סְכָרָיו,
כָּךְ בְּזִקְנֵי הַשְּׁבָטִים כֻּלָּמוֹ
יַךְ יְהוֹשֻׂעַ בְּאַחֲרוֹן דְּבָרָיו.
הַצּוֹחֲקִים לוֹ, הוֹ, כַּמָּה נִפְעָמוּ
וְשָׂמוּ יָד עַל לֵב אֲחוּזֵי חִיל,
כְּאִלּוּ שׁוּב שְׁלֹשִׁים קְרָבוֹת רָעָמוּ
מִפֶּה אֶחָד. וְזֶה הַפֶּה הִתְחִיל.
וְשׁוּב הֶאֱזִינוּ רְבָבוֹת בְּתֵמַהּ,
כְּאָז, בְּהַקִּיפָם אֶת יְרִיחוֹ,
אַךְ בּוֹ הָיוּ עַתָּה שׁוֹפְרוֹת הַשֵּׁמַע,
וְהַחוֹמוֹת שֶׁבְּחַיֵּינוּ מָטוּ כֹה,
שֶׁהֵם בּוּקִים עַל אֶרֶץ הִתְגּוֹלָלוּ,
מְנֻצָחִים וְחַסְרֵי-יֶשַׁע עוֹד
לִפְנֵי זָכְרָם כֵּיצַד הוּא כְּלַפֵּי מַעְלָה
הִתְרִיס, לַשֶּׁמֶשׁ בְּפָקְדוֹ: עֲמֹד!
וְאֵל הָלַךְ, בָּהוּל, כְּמוֹ שְׂכִיר-יוֹם,
וְהֶחֱזִיק הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל כֹּחַ,
עַד לִכְאֵב, עַד אִם כִּלּוּ לִנְקֹם,
מִשּׁוּם שֶׁאִישׁ אֶחָד הֵעֵז לִתְבֹּעַ.
וְזֶה הָאִישׁ הָיָה זֶה הַזָּקֵן,
אֲשֶׁר אָמְרוּ עָלָיו אָבַד הַכֶּלַח;
הֵן בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר הוּא, אָכֵן,
וּלְפֶתַע קָם, לִפְגֹּעַ בָּם כְּקֶלַע.
וְהוּא יָרַד בָּם כְּמוֹ בָרָד בְּשֶׁלֶף.
וְכִי מַה לָּאֵל תַּבְטִיחוּ? מִסְּבִיבְכֶם
אֵלִים בְּלִי סוֹף צוֹפִים לִבְחִירַתְכֶם.
בְּרוּ. אַךְ הָאֵל יַכְּכֶם מַכּוֹת לָאֶלֶף.
וְעוֹד הִפְטִיר, כְּמוֹ שָׁפְלוּ מִמֶּנּוּ:
אֲנִי וּבֵיתִי לְיָהּ וְלֹא נִבְגֹּד.
הֵם צָעֲקוּ: תְּנָה לָנוּ אוֹת, חַזְּקֵנוּ
וְאַמְּצֵנוּ נָא, כִּי בְחֹר קָשֶׁה מְאֹד.
אַךְ הֵם רָאוּהוּ אַט עוֹלֶה בַדֶרֶךְ
אֶל מָעֻזּוֹ בָהָר, אֶל תִּמְנַת סֶרַח,
אָפוּף שְׁתִיקָה. וְלֹא רָאוּהוּ עוֹד.
פריס, ראשית יולי 1906