מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שיר אהבה

מאת: ריינר מריה רילקה , תרגום: משה אָטֵר (אטינגר) (מגרמנית)

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ספריית פועלים; 1977

סוגה:

שפת מקור: גרמנית

אֵיךְ אֶת נַפְשִׁי אַחֲזִיק, לְמַעַן הִיא

בְּנַפְשֵׁךְ לֹא תְּהֵא נוֹגַעַת? וְאֵיךְ אוֹתָהּ

אֶל הַדְּבָרִים מִחוּצָה לָךְ אָרִימָה?

הוֹ, לוּא אוּכַל וְאוֹתָהּ תּוּמָם אַחְבִּיא,

בֵּין נִשְׁכָּחוֹת בַּחֲשֵׁכָה אָשִׂימָה,

בְּאֵי פִנָּה נִדַּחַת וּשְׁקֵטָה,

אֵין הֵד בָּהּ נְבָכַיִךְ כִּי יָהִימוּ.

אַךְ כֹּל אֲשֶׁר נוֹגֵעַ בִּי אוֹ בָךְ

יַחְדָּו אוֹתָנוּ, כְּקֶשֶׁת זוֹ, יִקַּח,

שֶׁצְּלִיל אֶחָד מִשְּׁתֵּי נִימִים תִּמְשֹׁךְ.

מַהוּ הַכְּלִי בוֹ אָנוּ מֵיתָרִים?

מִי הַנּוֹגֵן לוֹ אָנוּ מְסוּרִים?

הוֹ, שִׁיר עָנֹג.

קפרי, מרס 1907

ריינר מריה רילקה
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ריינר מריה רילקה (מחבר)
עוד מיצירותיו של משה אָטֵר (אטינגר) (מתרגם)
יצירה בהפתעה
רקע

חזרה ונתעוררה

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)


זעזועיה הראשונים של אותה תולעה הרגשו לאהרן מנוּסיביטש עוד בערב התנאים.

הזדעזעה לה תולעה זו שם עמוק עמוק, באיזו פנה נסתרה של נפשו, – הזדעזעה לה פעם ושתים לאטה, באופן קל, בלתי-נכר כמעט, ומיד התכנסה שוב, התקפלה ושקטה….

אך מיום ליום, במדה שגס לבו יותר בליזה שלו – התחילה התולעה מזדעזעת בתכיפות יתירה, באופן נכר יותר ויותר. מתחלה רק בערבים, בשעת ראיונותיו עם ליזה, ואחר כך – גם בשעות אחרות, באותן השעות הארוכות והמשועממות, כשהיה יושב על גבי הספרים העבים והגדולים עם טורי המספרים הארוכים –

מפסיק היה פתאם מעבודתו ויושב לו רגעים אחדים דומם, בלי-תנועה, מרוכז כלו בקרבו פנימה, כאלו היה מקשיב באותם רגעים למה שנעשה שם עמוק עמוק בתוך נפשו…

וכשהיה נזכר אחרי איזה זמן בעבודת-החובה שלו וחוזר אליה בהכרה, לא היה יכול להשתחרר עוד זמן רב מאותה ההרגשה הבלתי-נעימה…

מהרגשה זו לא יכול היה להשתחרר פעמים רבות בערב החתונה, ביחוד – כשהיתה ליזה מחוללת עם איזה צעיר ממכריה.

מיצר היה באותו ערב מאד, שאין הוא עצמו יודע לחולל….

מיצר היה כמה פעמים אחר כך ומתרעם על מזלו, שצריך הוא לעבוד משעה קדומה בבקר עד שעה מאוחרת בערב מחוץ לכתלי דירתו, רחוק ממנה, בלי שום אפשרות להניח את מלאכתו פתאם, לא בשעה הקבועה, ולבוא לביתו ברגע שאין מחכים לו כלל…

בשעות הבקר, עד סעודת-הצהרים, לא היה לבו נוקפו כל כך: יודע היה שליזה עסוקה באותה שעה בהכנת הסעודה… בכלל אין אורחים מצויים בשעת-יום זו…

רעיון זה היה מרגיעו הרבה.

לא כן במחציתו השניה של היום, מזמן סעודת-הצהרים עד שעת

השביתה ממלאכתו והחזירה לביתו, בשעות היום הללו היתה התולעת מנקרת כמעט בלי-הפסק בלבו, מוצצת ומוצצת לה שם בעמקי נפשו…

ומנקוּר תמידי זה, ממציצה זו, שאינה פוסקת – נמאסו עליו חייו, היו לו למשא…

הרבה, הרבה היה נותן, אילו יכול היה להפטר מצרה זו:

והיא פסקה פתאם כאלו מעצמה, פסקה באותו יום, שנרשם כל כך היטב בזכרונו –

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.