אֵיךְ אֶת נַפְשִׁי אַחֲזִיק, לְמַעַן הִיא

בְּנַפְשֵׁךְ לֹא תְּהֵא נוֹגַעַת? וְאֵיךְ אוֹתָהּ

אֶל הַדְּבָרִים מִחוּצָה לָךְ אָרִימָה?

הוֹ, לוּא אוּכַל וְאוֹתָהּ תּוּמָם אַחְבִּיא,

בֵּין נִשְׁכָּחוֹת בַּחֲשֵׁכָה אָשִׂימָה,

בְּאֵי פִנָּה נִדַּחַת וּשְׁקֵטָה,

אֵין הֵד בָּהּ נְבָכַיִךְ כִּי יָהִימוּ.

אַךְ כֹּל אֲשֶׁר נוֹגֵעַ בִּי אוֹ בָךְ

יַחְדָּו אוֹתָנוּ, כְּקֶשֶׁת זוֹ, יִקַּח,

שֶׁצְּלִיל אֶחָד מִשְּׁתֵּי נִימִים תִּמְשֹׁךְ.

מַהוּ הַכְּלִי בוֹ אָנוּ מֵיתָרִים?

מִי הַנּוֹגֵן לוֹ אָנוּ מְסוּרִים?

הוֹ, שִׁיר עָנֹג.

קפרי, מרס 1907