על דברי שלוחיכם הנכבדים, אין לנו כמעט מה להוסיף, כי הדברים צודקים ונאמנים, רק להעיר אזנכם אנו באים, כי “אחד העם” במאמרו הפריז על המדה, באמרו כי אין לנו כל חשבון למעשה היין ולפריו. אם אמנם מפועל עושי רצון הנדיב אין חשבון, אך מנחלת “מקוה ישראל” יש לנו חשבון ברור. זה כעשרים שנה עברו על הנחלה הזאת מיום בואה תחת הכי“ח, והרבה נסיונות נתנסו בה, וסוף סוף עמדו מנהליה על הכרמים ועל היין, ובפירוש שמענו מפי מר ניאגא שהיה גנן בהנחלה הזו שנתים ימים ועכשיו הוא ממלא מקום מר הירש, כי כל דעסיאטין כרם מביא פריו לשנה 800 פֿראנק וכל זה מפני שהכרמים נוטעו מכל המינים בערבוביא, אך יש להם עתה כרמים חדשים שנוטעו כהוגן, כל מין ומין לבדו, מהם יקוו לקבל הכנסה כפלים ממש; גם זה ברור כי הוצאת נטיעת כרם בן דעסיאטין אחד, וכלכלתו עד נתינת פריו לא תעלינה יותר לכל החומר מאלפים פֿ”ר. ואם כן גם אם נאחז ביתר שבההוצאה ובפחות שבהכנסה יצא לנו החשבון טוב מאד. גם במטע הביארעס הדין כך, כפי שהגיד לנו מר הירש, לכן אין לפקפק הרבה בדבר. ובזה הננו דורשים שלומכם ומחזיקים ידכם, דורשי שלום ישראל והישוב בכלל.

יחיאל מיכל פינס.

יצחק אייזיק בן טובים.