מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חידה לנו קטנה וידים הן לה כאבן השואבת

מאת: אפרים לוצטו

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

חידה לנו קטנה וידים הן לה כאבן השואבת / אפרים לוצאטו

חידה לנו קטנה וידים הן לה כאבן השואבת, וקרא לה שם איטלקי

אשר פי קלמיטא יקבנו; אתה עתה ברוך י"י, נקה תנקי מרוח זנונים

אשר עבר עלי, כי במראה אליך אתודע, וחכי לא יבין הוות / אפרים לוצאטו

א

אֶל בֵּית דוֹדִים דַרְכִּי נָטָה,

וָאֵרֶא שָׁם אֶת הַכַּלָּה;

יוֹשֶׁבֶת הִיא עַל רֹאשׁ מִטָּה,

וּלְכָל-עוֹבֵר תִּשָּׂא רַגְלָהּ.

ב

שָׁם הֶחָתָן אִישׁ מִלְחָמָה,

גִּידוֹ קָשֶׁה כִמְטִיל בַּרְזֶל,

חָזִיתִי אָז כִּי הוּא אוֹזֵל

לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ.

אפרים לוצטו
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
יצירה בהפתעה
רקע

הזמנה סוציאלית

מאת ישראל כהן (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

א. ספיחי שירה

בימי מהומה מזדלזלים קניני-חיים רבים. כמין אינפלציה יורדת לעולם. שטרות-הבל משתלטים בשוק, אסימונים מחוקים עולים לגדולה ואילו מטבעות הזהב נעלמים מן המחזור. בין-לילה צצים ציצי-הערכה חדשים ושינוי-ערכין פתאומי מתחולל. סימן ההיכר המובלט ביותר באותו שינוי-ערכין הוא ההמחשה היתרה והצמצום של ההשגה. מה שהיה בימים כתיקנם רחב, בר-מעוף וכבד-משמעות נעשה צר, מוגבל, וקלוקל במוּבנו. כשאומרים, למשל, בימים רגילים “המצב הכלכלי” הכונה למנגנון ענקי של תנאי ייצור ותצרוכת ולמסכת מגוונת של צרכים אנושיים ודרגת סיפוקם, ואילו בשעת מבוכה מצטמצם מושג זה בארוחת-בוקר, ביום עבודה ובמצב של פרט או של מקום. גם המושגים אומץ לב וגבורה מכילתא רבה להם בזמן רגיל, בעוד שבשעת חירום פירושם: צא לשדה ושמור!

הוא הדין בספרות ובאמנות. הבדלי הראיה, הטעם והריח, חילוקי הדעות וההערכה, מעמידים בתקופה כתיקנה את היצירה והיוצר בין מגניטים שונים ומביאים אותו לידי מיצוי כל-עצמו בסוד יחודו. אולם בימי עוצר ויגון באה ניבלציה ידועה, התביעה משתפלת ומתנמכת, והיורים, באין השגחה עליונה, מתמזגים בקהל ומהנים אותו במה שאין ליהנות ממנו כל עיקר. וסימנך: כל אחד, ממש כל אחד, קורא את השיר ומתפעל, או עושה עצמו כמתפעל. לכאורה, מן היושר לשאול אותו: אחא, מאימתי נעשית חסיד כזה לשירה? הן המשורר כותב זה עשרות שנים מאות שירים טובים ונכבדים ממנו ואעפ"י כן לא נהנית מהם ולא שמחת לקראתם! אך אין שואלים. זוהי אמת-מידה בשעה זו.

קונם! אי-אפשר להבין על שום מה צריכים משוררים חשובים לכתוב שירים רפים בימי מאורעות ועל שום מה זקוקים אנחנו לפמליא של חרזנים ש“יבטאו” את מצב-רוחנו. מי התיר לנו להגמיד פתאום את קומתנו, לכווץ את דרישותינו ולותר על ההישגים בתחום תרבות הבטוי? כלום פוחת בימי מהומות הצורך בהבעה שירית אמיתית?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.