הַמְּחוֹגִים זָזִים אָחוֹר,

אֲנִי מַרְוִיחַ שְׁעַת שֵׁנָה

וּמַפְסִיד שְׁעַת אוֹר.

זְמַנִּי מִתְקַצֵּר וְהָאֲפֵלָה מְעֻבָּה,

שְׁעוֹן הַחֹרֶף מְתַקְתֵּק בְּתוֹכִי.

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁנִּשְׁבָּעִים בַּמִּשְׁקֶפֶת

הַמְכֻשֶּׁפֶת שֶׁלָּהֶם, כִּי רָאוּ רֹאשׁ מְטֻשְׁטָשׁ

מֵעַל לַמַּיִם, מִבַּעַד לַעֲרָפֶל סְקוֹטִי.

וְאֵין עָשָׁן בְּלִי פְלֶשׁ,

וְאִם מִסְתַּכְּלִים טוֹב-טוֹב בַּתְּמוּנָה

מַבְחִינִים בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ מִפְלֶצֶת

מְרִימָה רֹאשׁ.