בַּשַּׁעַר הַצְּפוֹנִי שֶׁל נְמַל יָפוֹ, שַׁבָּת בַצָּהֳרַיִם,

שֵׁנִי זוּגוֹת גְּבָרִים מְשַׂחֲקִים שֵׁשׁ-בֵּשׁ

עַל שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת צְמוּדִים.

מִכְּנָסַיִם מְגֹהָצִים,

חֻלְצָה מַבְהִיקָה מִלֹּבֶן

אוֹ מַלְבִּינָה מִבֹּהַק

שֶׁהִלְבִּינָה אֶת הָאֲוִיר.

עֲדַיִן נוֹתְרָה לָהֶם כִּבְרַת צֵל –

מֵרֹב חֹם הַצֵּל מִתְעַצֵּל

לָזוּז.

מְרֻכָּזִים כְּמוֹ בְּמִּשְׂחַק שָׁח-מָט.

לוֹ יוֹנָה עָבַר כָּאן

הָיָה עוֹצֵר וּמִסְתַּכֵּל בְּמִשְׂחָקָם,

עַד שֶׁהָרִאשׁוֹן קָם

וּפָנָה לָלֶכֶת.

הָיָה מְאַחֵר לָאֳנִיָּה שֶׁבָּאָה תַּרְשִׁישׁ

בְּלִי לְהַרְגִּישׁ.

גַם אֲנִי לֹא שַׂמְתִּי לֵב

שֶׁכְּבָר הִפְלִיגָה

וּבַבַּית מְחַכִּים לִי לָאֲרוּחָה.