אִשָּׁה צְעִירָה הוֹלֶכֶת בָּרְחוֹב

אָזְנִיּוֹת מְנַתְּקוֹת אוֹתָהּ

הִיא מַקְשִׁיבָה

אֲנִי רוֹצֶה לְהַנִּיחַ רֹאשׁ עַל חָזָהּ

לָדַעַת מַה הִיא שׁוֹמַעַת שָׁם, מִמַּעֲמַקִּים,

כְּפִי שֶׁגּוֹהֲרִים עַל הָאֲדָמָה וּמַצְמִידִים אֶת הָאֹזֶן –

לֹא, הוּא לֹא מִתְקָרֵב,

הוּא רוֹכֵב מִמֶּנָּה וָהָלְאָה.

הִיא נִרְאֵית לִי מַמָּשׁ מְאֻשֶּׁרֶת

הִיא כְּבָר לְגַמְרֵי לֹא מְקֻשֶּׁרֶת

גַּם אֵין לָהּ מֻשָּׁג לְאָן הִיא הוֹלֶכֶת

אֲבָל הִיא כְּבָר הֶחְלִיטָה,

הֶחְלִיטָה לַחְתֹּךְ,

וְהִיא חוֹתֶכֶת.