מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[מי יתנני כפר לעפר ישקני]

מאת: יהודה הלוי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִי יִתְּנֵנִי כֹּפֶר לְעֹפֶר יַשְׁקֵנִי

צוּפִי וְיֵינִי מִבֵּין שְׁתֵּי שִׂפְתוֹת שָׁנִי

אֶת שַׁעֲשׁוּעִי אֶזְכֹּר וְטוּב יַרְחֵי קֶדֶם

עֵת בֵּין זְרוֹעִי הָיָה אֲחִי שֶׁמֶשׁ רֹדֵם

מִפִּיו גְּבִיעִי אֶמְצֶה בְדוֹלַח עִם אֹדֶם

בֵּינוֹ וּבֵינִי יַד אַהֲבָה תִּסְעָדֵנִי

וּתְחַבְּרֵנִי אֵלָיו וְלֹא תַחְטִיאֵנִי

עֹשֵׁק לְבָבִי עָלַי חֲמָסִי לֹא עָלָיו

עֵת רַב כְּאֵבִי יוֹם רָחֳקִי מֵאֹהָלָיו

וְיִּפְגְּעָה בִי אוּלַי יְשִׁיבֵנִי אֵלָיו

וַיִּמְשְׁכֵנִי חוּט מִזְּמָן זָר יוֹרֵנִי

כִּי יִשְׂטְמֵנִי דַּרְכֵי פְרִידָה יוֹרֵנִי

יַם סוּף יְדִידַי מוּל יָם דְּמָעַי כַּצִּיּוֹת

כִּי עַל כְּבֵדַי עֵינַי בְּלִי רַחְמָנִיּוֹת

מִיּוֹם צְעָדַי דָּרְכוּ אֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת

עוֹנִי בְעֵינִי יִתֵּן לְפָנַי יָם שֵׁנִי

פֶּן יִשְׁטְפֵנִי אֶפְחַד וְאֵין מִי יַמְשֵׁנִי

אֶשְׁכַּח בְּדָוִיד כָּל זֹאת וְאֶזְכֹּר טוֹבוֹתָי

לָתֵת כְּרָבִיד עַל מַהֲלָלָיו שִׁירוֹתָי

אֶגְעַר בְּמַכְבִּיד אֶבְלִי וְאַרְבֶּה צִבְאוֹתָי

אַשְׁכִּיר אֲזֵנִי מִדַּם זְמָן יַשְׁכִּירֵנִי

וּלְגָרְשֵׁנִי נִכָּר וְלֹא יַכִּירֵנִי

יוֹנָה תְקַנֵּן בֵּין הַהֲדָס בִּי תִּתְבּוֹנֵן

עֵת שִׁיר אֲשַׁנֵּן אוֹ עַל זְמַנִּי אֶתְאוֹנֵן

קוֹלָהּ תְּחַנֵּן אֵלַי כְּעַלְמָה תִּתְרוֹנֵן

באן סידי באני אלקרדש תנתבאן

דשת אלזמאן בן כלוד בן אלדיאן.

יהודה הלוי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה הלוי
יצירה בהפתעה
רקע

חזון הרוחות או "ר' אברהם לוח"

מאת אלחנן ליב לוינסקי (פרוזה)

(לדברי ימי קהלה אחת).


כמו חי הוא נצב לפני, כמו אתמול ראיתיו, כמו היום דברתי עמו, אף כי שנים רבות כבר חלפו מן העת ההיא, וחליפות ותמורות רבות ושונות באו בחיי כל בני קהלתנו. אנכי אז רך וצעיר לימים, ור' אברהם – “בעל-הבית” בעצם כחותיו ועירנו “גולן” אשר בפלך אפלה – קהלה קדושה בישראל, קהלה מסודרה בכל “כלי-הקודש” וצרכי הצבור: בית-הכנסת בעד “המון העם” בנוי כמו רמים, ובית-המדרש לתורה ותעודה בעד “דגל הזהב”, בעד בעלי-הבתים הגדולים, הלומדים; ומקוה כשרה כדת, ובית-המרחץ עם איצטבאות תחתיות, שניות ושלישיות, ושני בתי-הקברות, החדש והישן, “הקדש לעניים”, ותלמוד-תורה בחצר בית-הכנסת, ובית הקהל; והקהל בעצמו – כל אחד מיושביה בעל-הבית נכבד, וכל בעל-הבית – שלם בגופו ובממונו… ופרה ועז לכל בעל-הבית, ומרעה לעזים… הוי, מרעה, מרעה, מרעה! כנפשם שבעם, ביער אשר אצל העיר, או בשדה, או באחו – והעזים אכלו ושתו ושמנו. בקצור “גולן” היתה אז על תלה בנויה, כל בית מלא מזן אל זן, והעיר כולה זבת חלב ודבש.

ועתה? הוי, מה נשתנו העתים! אַיָם הימים הטובים ההם? אים החלב והדבש? אנכי גדלתי, באתי באנשים, זקנתי, שבתי, את חלב “גולן” כבר הקיאותי מקרבי, בעלי-הבתים הגדולים רוששו, ובתיהם היו למעי מפלה, בית-המדרש סוגר על מסגר וקירותיו נטויים לנפול. ור' אברהם, בונה העיר ומיסדה, הוא הלך למנוחות וינוח בשלום על משכבו בבית-הקברות הישן ואותנו עזב לאנחות. ומי יגלה עפר מעיני ר' אברהם וראה את הסדרים החדשים עתה בעירנו, את הדלות והשפלות, את הרעב והמהומה… – והגיע את כתפיו ואמר, כמנהגו בחיים חיתו, לאמר: “כמו שכתוב ב”לוח“, טובים היו הימים הראשונים מעתה”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.