בָּרֶגַע שֶׁרְאִיתִיהָ

הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁאֲנִי

מְזַהֶה אוֹתָהּ עַל פִּי

הַשִּׁזָּפוֹן הָעָמֹק וְהַיָּפֶה שֶׁלָּהּ

שֶׁכָּל כָּךְ אָפְיָנִי לְעוֹר צְפוֹנִי בְּשֶׁמֶשׁ דְּרוֹמִית.

הִיא הִתְגַּלְגְּלָה בְּעִקְּבוֹת

גִּילָהּ, וְהִקִּיפָה אֶת הַיָּם הַתִּיכוֹן,

עַכְשָׁו הִיא בְּקוֹרִינְתּוֹס, בַּמִּסְעָדָה עַל הַחוֹף,

עֲדַיִן לְבַדָּהּ, מוֹרָה שְׁמוּרָה

מִדֶּנְמַרְק, אַגְנֶס.

אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָהּ מֵהַיָּמִים שֶׁכָּל הַחַיִּים הָיוּ לְפָנֶיהָ

וְעַכְשָׁו כָּל הַחַיִּים עַל פָּנֶיהָ.

הִיא עֲדַיִן סוֹמֶכֶת עַל הַגּוּף הַשָּׁזוּף,

בּוֹטַחַת בַּתַּחַת,

וְיֵשׁ לָהּ סִבּוֹת טוֹבוֹת לְבִטָּחוֹן עַצְמִי

שֶׁמְּבַצְבֵּץ מִן הֶחָרִיץ

הָאַמִּיץ שֶׁבֶּחָזֶה.

אָף אֶחָד לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ טוֹבָה

אִם יִכָּנֵס אִתָּהּ לַמִּטָּה

מוּל הַיָּם שֶׁנִּשְׁפָּךְ אֶל הַחֶדֶר בִּזְמַן הַגֵּאוּת

וְאַחַר כָּךְ נָסוֹג בִּזְמַן הַלֵּאוּת.

בְּעוֹד כַּמָּה יָמִים תַּחְזֹר אַגְנֶס הַשְּׁזוּפָה לְדַנְמַרְק הַחִוֶּרֶת;

שְׁנַת הַלִּמּוּדִים מַתְחִילָה שָׁם.

בַּשָּׁנָה הַבָּאָה הִיא תָּשׁוּב

בְּנִסָּיוֹן נוֹסָף לָצֵאת מִן הַמֵּצַר שֶׁלָּהּ

וְלִמְצֹא אֶת הַמֶּלְצַר שֶׁלָּהּ,

מַבָּטָהּ הָאַחֲרוֹן מְלַוֶּה עַכְשָׁו סְפִינָה

שֶׁמַּפְלִיגָה בִּצְפִירָה אֲפֹרָה מִן הַנָּמֵל,

וְהַמֶּלְצַר הַיְּוָנִי הַצָּעִיר נִגָּשׂ אֵלֶיהָ

לֶאֱסֹף אֶת כֵּלֶיהָ; הִיא רוֹצָה לָנוּחַ.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דֵּנִיוֹת רוֹטְטוֹת הוּא כְּבָר הִגִּישׁ אֶל פִּיו

כְּמוֹ תְּאֵנִים לִקִּנּוּחַ.