אִיתָמָר הַקָּטָן הֶחְלִיף הַשָּׁנָה גַּן

וְהִתְחַלְּפוּ גַּם הַגַּנָּנוֹת

וְעַכְשָׁו, כָּל בֹּקֶר, הוּא מְמָאֵן לְהִפָּרֵד

וּמְמָרֵר בִּבְּכִי שָׁעָה אֲרֻכָּה.

אִיתָמָר הַקָּטָן הוּא בִּכְלָל לֹא תִּינוֹק בַּכְיָן

אֲבָל כְּשֶׁהוּא בּוֹכֶה

פָּנָיו הַיָּפִים נִשְׁטָפִים בִּדְמָעוֹת

גַּם לְחָיַיּם נָטְפוּ מַיִם

כְּמוֹ שֶׁבֶר עָנָן

כְּמוֹ שִׁטָּפוֹן פִּתְאוֹמִי

פִּיתְהוֹמִי

כְּאִלּוּ בְּאִיתָמָר הַמְּבַכֶּה

עַל הוֹרָיו

מְפַכֶּה מַעֲיָן.

הַגַּנֶּנֶת שֶׁלּוֹ אוֹמֶרֶת לִי –

אֵין דָּבָר, אַתָּה יָכוֹל לָלֶכֶת,

לְכָל יֶלֶד יֵשׁ חֶרְדַת נְטִישָׁה

זֶה יַעֲבֹר לוֹ,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיד לָהּ

שֶׁזֶּה אַף פַּעַם לֹא עוֹבֵר

וְהַבְּכִי הַזֶּה שֶׁל אִיתָמָר

לָעוֹלָם לֹא נִגְמָר.

לְרֶגַע אֲנִי עוֹד נִשְׁאִר, פּוֹנֶה כֹּה וָכֹה,

וְהוֹלֵךְ מִשָּׁם הָלוֹךְ וּבָכֹה.