מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בִּתִּי

מאת: רחל נגב

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

הוצאת אל"ף; 1967

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִלְמוּלֵךְ כִּלְחִישַׁת דְשָׁאִים בְּהִתְרַפֵּק עֲלֵיהֶם הָרוּחַ.

אֵין לִשְׂפָתֵךְ גַּם אוֹת אַחַת אֲשֶׁר לִשְׂפָתֵנוּ,

עַל כֵּן אוּכַל לָשִׂים לִצְלִילַיִךְ מִלִּים כְּחֶפְצִי.

אֵין מִלִּים לַנַּחַל הַשּׁוֹלֵחַ מֵימָיו בַּאֲפִיקוֹ, עַל כֵּן

יִלְחַשׁ אַגָּדוֹת.

אֵין נִיב לַלַּיְלָה בְּרִגְעֵי הַדְּמָמָה, עַל כֵּן

יָעִיר שִׁירָה בְּדָמֵנוּ.

אֵין מֵבִין אֶת צִיּוּץ הַצִּפֳּרִים הַנּוֹסֵךְ זֹךְ אֶל לִבֵּנוּ.

מִלְמוּלֵךְ כִּלְחִישַׁת הַיְקוּם בְּבָקְרוֹ הָרִאשׁוֹן.

*

בִּתִּי, עֵת תְּחַיֵּךְ, תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וְקַרְנֵי הָאוֹר הַקְּטַנּוֹת תִּצְטַחֵקְנָה

כְּמִתּוֹךְ חֲלוֹם.

הָאֲבָנִים הַזְּקֵנוֹת כְּפוּפוֹת-הַגֵּו תָּבוֹא בָּהֶן מְשׁוּבַת-יַלְדוּת

בִּנְגּוֹעַ רַגְלֶיהָ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

פְּרָחִים אֲדֻמִּים יַרְכִּינוּ רָאשֵׁיהֶם בִּסְלִיחַת-בִּינָה לִגְזַר-יָדֶיהָ.

לִצְלִיל קוֹלָהּ יֵעוֹרוּ גּוֹזָלִים מִקִּנָּם, לְצַיֵּץ עִמָּהּ יַחְדָּיו.

לֹא יָדַעְתִּי מַדּוּעַ יִבְכֶּה הַיְקוּם כֻּלּוֹ אִם תֵּעָצֵב.

רחל נגב
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל נגב
יצירה בהפתעה
רקע

טוב

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

לא בזכותי ולא בזכות אבותי.

אני מה? ילד בן שש הייתי אז או בן שבע.

ואבי – אָריס בסביבת וילנה; יהודי פשוט, מה שקורין: בעל-בית…

ולמי צריך אני להודות?

להזקן משפּוֹלָה.

מה שייכות היתה ביני ובין הזקן משפּוֹלה? – מעשׂה שהיה!…

הזקן עודנו אז אברך.

עוד לא הגיע התור לגלות תעלומות ולהתגלות; והיה סובל גלות.

עני בתוך עניי עמו. סובב בחבורת קבצנים בתפוצות ישראל. מעיר לעיר, מבית-אורחים אל בית-אורחים. ובגדיו קרועים ובלויים, כבגדי שאר המחזרים על הפתחים…

מה שהיה בתוכו, דברים שבלב! – מי חכם ויבן?

האדם יראה לעינים!…

ואחר כך, ככלות זמן הגלות, הופיע לפני הבית-דין-צדק בוילנה וקיבל היתר-שחיטה, והתפרנס מזה.

והתחיל סובב בכפרים, והיה שוחט עופות ודקות….

אבל ה“מתנגדים” – חוש-הריח יש להם. לא ארכו הימים והרגישו בו, והביאו את דבתו רעה לפני הבית-דין-צדק, לאמור: סרח השוחט, עבר, לכל הפחות, כל העבירות שבתורה…

אני, כמובן, לא ידעתי מזה כלום. ונפשי קשורה בהאברך השוחט, שהיה בא לפרקים גם בצל קורתנו…

ואת מי, חוץ מאבי ואמי, יכולתי לאהוב בכפר?

מלמד היה לי – קפדן, מכה וחובל…

וזה – בעל מזג טוב, לב טוב ועינים טובות; העיקר – העינים, כל מבט ומבט מחיה נפשות ממש.

והמות והחיים ביד הלשון; והבלבולים עשׂו את שלהם, – העבירו את השוחט האברך.

כנראה, גם יד המלמד שלי היתה באמצע! והראיה, כי תיכף-ומיד הודיעו לו את הפסק, ובאותו השבוע, בערב שבת, כשבא אלינו השוחט, אך דרכה רגלו על המפתן, וזה רץ לקראתו בחימה שפוכה:

– עוכר ישׂראל, מומר להכעיס!… – ותפשׂוֹ בערפו והשליכו לחוץ…

אבי עדיין לא שב מן השׂדה… אמי – עסוקה אצל התנור, ואני – לבי אל הנעלב, אבל ירא אנכי מפני המלמד כמפני מלאך-המות – ומחשה…

ואני מתנחם: ישוב נא אבא מן השׂדה…

אבל כשראיתי בעד החלון, שהאברך פנה לו ויצא את הכפר, לא התאפקתי עוד. פתחתי בחפזון את החלון, קפצתי בעדו החוצה ורצתי אחריו ליער הסמוך, בדרך העולה לוילנה.

נושׂאת אותי תשוקה, בלתי-ברורה, אבל נמרצה, לחזות עוד פעם בנועם פניו, להסתכל בעיניו הטובות ולהגיד לו… מה? איני יודע ברור, אבל איזה דבר טוב ומנחם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.