לְאַט לְאַט
אֲנִי פּוֹשֶׁטֶת
אֶת אַדֶּרֶת הַמְּלִיצוֹת הַיָּפָה
לִהְיוֹת
עֵירֻמָּה.
אוּלַי, עַתָּה, אוּכַל
לָשׁוּב אֶל הָעֵדֶן הַגָּזוּל
אֶת רֹאשִׁי הַכָּבֵד לְהַנִּיחַ
עַל לֵב הַשַּׁלְוָה,
לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלְךָ מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן
לְרוּחַ הַיּוֹם
קוֹרֵא –
אַיֵּךְ, בִּתִּי.